חלמנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חלמנו היה שמו של מחנה השמדה במערבה של פולין, ראשון לתעשיית המוות הגרמנית. המחנה שכן כ-70 ק"מ מהעיר לודז'.
מחנה חלמנו פעל מ-8 בדצמבר 1941 עד אפריל 1943. ביוני 1944 חודשה פעילותו עד ל-18 בינואר 1945. בעת חיסול המחנה התמרדו האסירים היהודים וניסו לברוח. שניים מהם נותרו בחיים.
שיטת ההשמדה הנפוצה במחנה הייתה הרעלה על-ידי גאזי-שריפה בתוך מכוניות סגורות. בחלמנו פעלו שלוש משאיות גז (משאית גז נוספת, רביעית במספר, פעלה בסרביה). הקורבנות שנרצחו במחנה חלמנו היו בעיקר יהודים מגרמניה, צ'כיה, לוקסמבורג, ואוסטריה ומגטו לודז'. כ-98% מהנרצחים במחנה היו יהודים והיתר כ-5000 צוענים ועוד כמה מאות בני לאומים אחרים.
בתחילה הובלו לחלמנו יהודים שלא פונו לגטאות, אך לאחר מכן הובלו אליו להשמדה יהודים מהגטאות בסביבה, ובעיקר מגטו לודז', ממנו הובאו כ-90 אלף יהודים להשמדה. על פי דו"ח שנשלח ב-18 בינואר 1943 להיינריך הימלר מד"ר ריכרד קורהר, ראש המשרד לסטטיסטיקה של הס"ס, ניספו במחנה חלמנו מיום הפעלתו ועד סוף שנת 1942 כ-145,000 בני אדם.
קרוב ל-80,000 יהודים נוספים נשלחו להשמדה בחלמנו ביולי 1944 מגטו לודז' עם התקרבות הצבא האדום, אולם מכיוון שקצב ההשמדה במשאיות הגז במחנה היה איטי יחסית למחנות השמדה אחרות, הועברו שאר יהודי הגטו להשמדה באושוויץ.
הקמת מחנה ההשמדה חלמנו היוותה קפיצת מדרגה בשלבי התפתחות הפתרון הסופי, שכן בפעם הראשונה בוצעה השמדה של יהודים ובני לאומים אחרים באמצעות גז, בפעם ראשונה ההשמדה בוצעה במקום קבוע וכן בפעם הראשונה הוקם צוות שאחראי על שריפת הגופות.
