חסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חסה

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו פסיגיים
סדרה:	אסטראים
משפחה:	מורכבים
סוג:	חסה
מין:	חסת התרבות
שם מדעי
Lactuca sativa

חסה, חסת התרבות (Lactuca sativa) היא מין צמח חד שנתי, המגודל בדרך כירק מאכל בזנים שונים. בארצות מערביות, עלי החסה נאכלים קרים ולא מבושלים בסלטים, בהמבורגרים או במספר מנות אחרות. במזרח, במספר מקומות, כגון בסין, החסה גם נאכלת אולם לרוב היא מבושלת, ונעשה שימוש בכולה, ולא רק בעליה.

לחסה גבעול קצר, שמתארך בעת הפריחה, ומגדל ענפים, מהם גדלים הרבה פרחים הדומים בצורת לפרחי שן הארי (אך מעט קטנים מהם). אם החסה מגודלת למאכל, היא נקטפת לפני הפריחה.

[עריכה] שימושים

למרות שכיום החסה משמשת רק כמזון, בעבר שויכו לה תכונות נוספות. הרומאים, אשר החסה שהייתה מצויה בתקופתם הכילה חומר הדומה בתכונותיו לאופיום, נהגו לאכול את החסה בסוף ארוחה כדי להירדם בקלות. המצרים לעומת זאת, בשל העובדה שהחסה מתיזה חומר חלבי כשהיא נחתכת, ובשל צורת עליה, קישרו את החסה עם הגבריות וראו בה מעוררת תאבון. ביוון העתיקה, הובילו ההבדלים בן תפיסות אלו לבלבול וכך בשעה שהרופא המפורסם גלאן מפרגמון טען שהוא אוכל את החסה בסוף הארוחה כדי לחזק את הזיכרון ולעודד שינה מהירה, הרופא רופוס מאפסוס שחי רק מאה שנים קודם לכן טען שחסה מערפלת את החושים ומקהה את המחשבה.

חסה ערבית

[עריכה] זנים

נהוג לחלק את החסה לזנים על פי מבנה וצורת העלה. זני החסה כוללים חסה ערבית(Romaine lettuce), חסת הגינה, חסה רכה, חסה סינית, חסה חומה, חסה אמריקאית וכו'.

[עריכה] כשרות

ביהדות נהוג איסור לאכול שרצים הנלמד מהפסוק: "וכל שרץ העוף... שקץ הוא לכם", ו"לכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא ייאכל" (ויקרא, יא), לכן אסורים החרקים באכילה, לכן הירקות הנגועים במיני חרקים מהווים בעיה קשה מאוד עבור היהודי שומר המצוות, היות שעליו להיזהר ממיני חרקים שאינו רואה אותם תמיד. החסה הפכה ממש סמל לירקות הנגועים, ולא בכדי, היא משמשת בית לחרקים רבים: כנימות עלה, תריפס, זחלי זבוב המנהרות, זבובים מסוגים שונים, זחלי פרודניה ודומיהם, אקריות, "פסוקים" הדומים לתריפס וכנימת עש הטבק. לכן יש רבני םהמחמירים ופוסקים שיש לנקותם ביסודיות רבה על ידי שפשוף קפדני ואף השריה בדטרגנט, חומץ ומי מלח. כדי לפטור מניקוי קפדני כזה קמו חברות כגון: "בודק" ו"עלי קטיף", המרססות את הגידולים בכמויות גדולות של חומרי ריסוס, אך "אליה וקוץ בה"- נמצאו מינונים גדולים מאוד של חומרים רעילים בתוך החסה הגדלה בשיטה זו.