חרוז לבן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חרוז לבן, הוא סגנון שירה שהתפתח במאה ה16, שבו בכל שורה תשע עד שתים-עשרה הברות המאורגנות לרוב ביאמבים, הברה לא מודגשת ואז הברה מודגשת, בסה"כ חמש הדגשות בשורה. המיוחד בחרוז לבן הוא שאין חריזה בין השורות השונות, כך שתשומת הלב מועברת למקצב.
כריסטופר מרלו החדיר לעולם התיאטרון האנגלי את השימוש בחרוזים לבנים, שאיפשר דיבור דרמטי הקרוב למציאות הרבה יותר מהשירה המחורזת של המחזאים שקדמו לו.
לפסגות השימוש בסגנון זה בספרות האנגלית הגיעו שייקספיר במחזותיו וג'ון מילטון ב"אפסוס".
[עריכה] ראו גם
- פנטמטר יאמבי