חתול סיבירי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החתול הסיבירי הוא גזע של חתול הבית.
[עריכה] היסטוריה של הגזע
גזע שהתפתח באופן טבעי, ללא התערבות האדם, בצפון רוסיה.העדות הראשונה לקיומו באירופה היא מהאלף הראשון לספירה. מקובל לחשוב שנוצר על ידי הטבע. חתולים רבים מהגזע אומצו על ידי נזירים ברוסיה, והחתולים גילו כלפיהם נאמנות רבה. מהגרים, שעזבו למוסקבה, נהגו לקחת עמם את החתולים. ברוסיה נאסרה אחזקת חיות מחמד, והגזע לא טופח. רק במאה ה-19 בוית באופן סופי.הגזע היה מוכר במערב ואפילו התחרה בתערוכות חתולים כבר בתחילת המאה ה 19 אך נדחק הצידה על ידי החתולים הפרסיים הפופולריים. בעקבות העניין המחודש שנוצר בקרב אגודות חתולים באירופה בשנות השמונים של המאה ה-20, מגדלים ברוסיה החלו למקד תשומת לב בגזע המקומי שנזנח. בשנת 1990 הגיעו הסיביריים הראשונים לארצות הברית כחלק מתוכנית חילופי גזעים, שבה הגיע גזע ההימלאיה לרוסיה.
הוא זכה לאהבה והערכה רבה על ידי המקומיים כיוון שהגן על מחסני התבואה מפני מכרסמים.
[עריכה] מבנה כללי
משקלו בינוני עד גדול, בדרך כלל הנקבות קטנות יותר מהזכרים.
החתול הסיבירי פיתח התאמות, שאפשרו לו לשרוד את החורף הקפוא: פרווה תחתונה עבה וסמיכה מאוד ופרווה עליונה מעט קשה למגע ועמידה בפני מים; כף רגל עגולה וגדולה, המאפשרת תנועה טובה יותר על משטחי שלג וקרח. מבנה גופו מלבני, מאוד מוצק, ובעל חזה רחב. רגליו חזקות ובגובה בינוני. ראשו מעט יותר ארוך מרחב, וכל הקווים בראש בגודל ואורך בינוני ובקווים עגולים. אחד המאפיינים של גזע זה הוא הסנטר הנוטה לאחור. פרוות הקיץ קצרה ודלילה הרבה יותר. כל צבעי העיניים מקובלים, אך עדיף ירוק. התפתחותם איטית עד לבגרות מלאה.
[עריכה] אופי
נינוח, רוכש חיבה ונאמן לבעליו. ידידותי, מחפש את חברת בני האדם, אינו פוחד מזרים. אוהב לשחק, מצוין עם ילדים, ומסתדר גם עם כלבים וחיות מחמד אחרות. אוהב לטפס ולחקור מקומות גבוהים.
