יהודה (דמות תנ"כית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה (נולד כ"ב בסיון, ב'קס"ה (1565 לפני הספירה) - נפטר ט"ו בניסן, ב'שי"ד (1446 לפני הספירה) או ב'שכ"ד (1436 לפני הספירה) - דמות תנ"כית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל בשם יהודים. על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו- "גור אריה יהודה" מקובל שדיגלו וסימלו הוא האריה . נקרא "יהודה" כהודיה לה' של אימו לאה על הולדתו "הפעם אודה את ה'" (בראשית כ"ט ל"ה). קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים, ל"ז, ל"ח, מ"ג.
יהודה הוא אחת הדמויות המרתקות בקרב בניו של יעקב. הוא נחשב לדמות מרכזית ודומיננטית ובעל השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים ראובן שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.
תוכן עניינים |
[עריכה] סיפור מכירת יוסף
בסיפור מכירתו של יוסף מתגלה כושר המנהיגות והשפעתו הרבה של יהודה על אחיו. לאחר שיוסף, בעל החלומות, מגיע לבקר את אחיו בדותן, מחליטים שאר האחים להתנקם באח השנוא והשחצן, הזוכה ליחס מועדף מהאב, ולהורגו. יהודה יוצא חוצץ נגד כוונתם וכך מונע את הרצח: "ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו?" (בראשית פרק ל"ז כ"ו) בעקבות מקרה זה נמכר יוסף לעבדות לשיירת הישמעאלים היורדים למצרים. פרשנות חז"לית מספרת שבעקבות מעשה המכירה, מעמדו של יהודה בקרב אחיו נפגם, "ירד מאת אחיו ויט (קשר קשרי מסחר) עד איש עדולמי ושמו חירה".
[עריכה] מעשה תמר
על פי המסופר, יהודה נושא לאישה את בת שוע, היולדת לו שלשה בנים: ער, אונן ושלה. תמר מתחתנת עם ער, אך הוא מת. אונן מייבם אותה ואף הוא מת בשל סירובו להקים זרע לאחיו, ויהודה מסרב לתת לה את בנו השלישי שלה, מכיוון שהוא חושש לחייו. ואחרי שתמר רואה שאין סיכוי כי תהרה, היא אורבת ליהודה, חמיה, על אם הדרך, כאשר משנה את בגדי אלמנותה, מסתירה את פניה ומתחפשת לזונה. ואז בא עליה יהודה כי חשבה לזונה. כתוצאה מפעולה זו נולדים לו פרץ וזרח שמהם, על פי המסורת, יצאה שושלת מלכות בית דוד, דוד ושלמה, ומזרעם אמור גם להיות המשיח.
[עריכה] המפגש עם יוסף במצרים
העלייה העיקרית במעמדו של יהודה הייתה במשבר פגישת השבטים עם יוסף שליט מצרים. לאחר שיוסף מחשיד את האחים כמרגלים, ומצווה להביא מארץ כנען את בנימין כאימות לדבריהם, ומחזיק את שמעון בבית הכלא, יעקב אביו שחושש לחייו של בנימין, מקבל את ערבותו של יהודה מול מילתו של ראובן ("אנוכי אערבנו מידי תבקשנו") ומרשה לבנימין לרדת למצרים תחת חסות יהודה. גם לאחר מכן, למול יוסף השליט המצרי שהתנכל לאחיו והחשיד את בנימין בגניבה לשוא, ומבקש לקחת אותו לעבד, יהודה תופס מנהיגות, נושא נאום רהוט ומציע את עצמו לעבד במקום בנימין. דבר שגורם לרגשנות רבה אצל יוסף ולגילוי הסוד שהוא בעצם אחיהם האבוד. בעקבות תפיסת האחריות הזו גם מעמדו אצל אביו משתפר, והוא שולח אותו למצרים ככוח חלוץ לפני ההגירה של כולם למצרים. (בראשית פרק מ"ו כ"ח) עוד מסופר שם שלאחר מותו של יעקב חוששים השבטים שיוסף ינקום בהם, ויהודה הולך אל יוסף בראש אחיו, להתחנן ולבקש סליחה על העוול שגרמו לו.
[עריכה] ברכת יעקב
בברכת יעקב, יהודה מקבל את אחת הברכות המרשימות. להיות לוחם עז שאוחז בעורף אויביו ומנהיג עם ישראל באופן ששרביט המלוכה תמיד איתו, וגם בעל ארץ מבורכת ברוב יין וחלב, עד כדי כך שהמקרא מפליג בתיאור, שהוא יכבס את בגדיו ביין ושיניו יבהיקו מלובן החלב. (בראשית מ"ט ח'-י"ב) על רקע ברכה מרשימה זו, ברכת משה ליהודה, (דברים פרק ל"ג ז') שבה הוא מבקש מה' שישמע לקול יהודה ויהיה לו לעזר מצריו, נשמעת מינורית ודלה, גם במשמעותה וגם בכמות הפסוקים שמוקצת לו, לעומת שבטים אחרים כמו לוי יוסף ואשר.
פרשנים כבר עמדו על כך שיהודה ניחן בתעצומות נפש מיוחדים, ומוחל על כבודו כשופט, ומודה בפומבי בכך שהוא הוא האדם שגרם לתמר להרות, ואומר "צדקה ממני" בכדי למנוע את הוצאתה למוות כפי המנהגים שנהגו באותם ימים. (שם ל"ח כ"ח) הפרשנים קושרים אותו לדוד המלך צאצאו, שגם הוא מודה בחטאו בסיפור כבשת הרש בדבריו "חטאתי לה'".
על פי פשט הכתובים כל האחים לבד מיוסף כולם נקברו במצרים, אך לפי אחת המסורות יהודה טמון ביהוד.
על פי המסורת היו כל מלכי ישראל (להוציא את שאול) משבט יהודה, מזרעו של דוד המלך. גם המשיח מוזכר בספרי הנביאים כנצר לשבט יהודה.
| בני יעקב | |
|---|---|
| בני לאה: | ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דינה (בת) |
| בני רחל: | יוסף | בנימין |
| בני בלהה: | דן | נפתלי |
| בני זלפה: | גד | אשר |
| עץ משפחה - שושלת יעקב | |
