יהוכל בן שלמיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יהוכל בן שלמיהו בן שבי (גם יהוכל בן שלמיה, יוכל בן שלמיהו) היה שר בממלכת יהודה אשר פעל בירושלים סמוך לחורבן בית המקדש הראשון (587 לפה"ס), בשירות צדקיהו, המלך האחרון של יהודה.

הוא מוזכר פעמיים בספר ירמיה, וכן שמו מופיע על חותם טביעה שנמצא במבנה האבן הגדול שבעיר דוד על ידי משלחת בראשות הארכיאולוגית אילת מזר מהאוניברסיטה העברית. הוא אחד ממספר דמויות מקראיות אשר קיומן אושש ממקורות חוץ-מקראיים אותנטיים, ביניהם אחאב המלך וגמריהו בן שפן.

[עריכה] מקורות

ירמיה לז, ג: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת-יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָה וְאֶת-צְפַנְיָהוּ בֶן-מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל-נָא בַעֲדֵנוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.
ירמיה לח, א-ד: וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל-כָּל-הָעָם לֵאמֹר... וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה...