יהללך זר ולא פיך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"יהללך זר ולא פיך" - עצה המופיעה בספר משלי (כז, ב). הפסוק השלם הוא "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ". הפסוק ממליץ לאדם לא לפאר את עצמו ולהניח את הדבר לאחרים. האימרה היא מקרה פרטי של האימרה "אין הנחתום מעיד על עיסתו" אם כי בניגוד אליה היא מנוסחת כהמלצה ולא כקביעה.
בהוויה הישראלית העכשוית, ניתן לשמוע את האימרה מצוטטת כאשר מנסים לרמוז לאדם (בצורה יחסית גלויה) כי הוא משתחצן.
יש הקוראים אותה בדרך הלצה במשמעות הפוכה כמעט: "יהללך זר, וָלא - פיך" (כלומר, אם אין מי שיספר את תהילתך, עשה זאת בעצמך).
