יעקב עטלינגר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב עטלינגר (1798-1871) רב, סופר, פובלציסט וממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
תוכן עניינים |
[עריכה] נעוריו
יעקב עטלינגר נולד בקארלסרוהה לאהרון שהיה רב בית כנסת ומורהו הראשון. המשך לימודיו היה אצל שלושה רבנים בולטים: אברהם בינג, אשר וולרשטיין ווולף המבורגר. תוך כדי לימודיו אצל אברהם בינג בוורצבורג, הוא גם למד באוניברסיטה של העיר, אך נאלץ לפרוש מהלימודים בעקבות גל של אנטישמיות. בכך הוא היה מראשוני הרבנים הגרמנים עם רקע אקדמי.
[עריכה] רבנות
בשנת 1826 הוא התמנה לרבה של מחוז לאדנברג ואינגולשטאדט והתיישב במנהיים. הוא הקים שם ישיבה שהכשירה תלמידים לרבנות, ביניהם הרש"ר הירש. בשנת 1836 הוא מונה לרבה הראשי של העיר אלטונה, תפקיד שנשא עד סוף ימיו. גם שם הוא הקים ישיבה ומבין תלמידיו באלטונה היה עזריאל הילדסהיימר.
[עריכה] פועלו
בשנת 1844 התקיים בברנסוויק כנס של רבנים רפורמים. יעקב עטלינגר שראה בכך איום על עתיד היהדות, הוביל מחאה של שבעים ושלושה רבנים נגד הרפורמה. מעבר לכך הוא החל בכתיבה להסברת עמדת היהדות האורתודוקסית. הפרסומים היו החוברת "שלומי אמוני ישראל" וכתב העת בגרמנית, "שומר ציון הנאמן" (Der Zionswaechter) שכלל מוסף בעברית. בכתב עת זה ראו אור מעל מאתיים גליונות במשך כעשר שנים. פעל לטובת היישוב היהודי המתחדש בארץ וכהוקרה על כך קיבל את תואר הכבוד "נשיא ארץ ישראל" מהרבנים הספרדיים בירושלים. כאב בית דין הייתה לו הכרה לשיפוט בעניינים אזרחיים על ידי השלטונות הדניים אשר אלטונה הייתה שייכת להם. סמכות זו בוטלה בניגוד לרצונו בשנת 1863. ענותנותו משתקפת בצוואתו שבה ציווה שאחרי פטירתו הוא לא יקרא צדיק ושעל קיברו יחרטו רק שמות ספריו והשנים שבהם כיהן באלטונה, שם נקבר. ארבעה מחתניו התמנו לרבנים ידועי שם.
[עריכה] ספריו
רוב ספריו הוצאו לאור באלטונה.
- ביכורי יעקב – על הלכות סוכה, 1836
- ערוך לנר – פירושים על התלמוד, 1850-1873
- שו"ת בנין ציון , 1868
- שו"ת בנין ציון החדשות, 1873
- מנחת עני – דרשות, 1874
