כימוטקסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בביולוגיה, כימוטקסיס (Chemotaxis) הינה תופעה בה תאים או יצורים פשוטים נעים לעבר מקום מסוים עקב גירוי שנגרם על ידי קליטת חומר כימי.

כימוטקסיס מתרחש בעיקר בחיידקים, במיקרואורגניזמים אחרים (אמבות ופטריות, למשל) ובתוך גופם של יצורים מפותחים, וביניהם האדם.

תנועתם של יצורים מפותחים עצמם לעבר מזון (למשל, דבורת הדבש המלקטת מזון מפרחים או אנשים שהולכים למסעדה) אינה נחשבת לכימוטקסיס, כיוון שהיא נעשית באופן מודע, והיא משלבת פעולתם של מערכות רבות בגוף (מערכת הראיה, מערכת העצבים, מערכת השרירים). כימוטקסיס הינה פעולה בלתי-רצונית המתבצעת באופן ישיר.

כדי שליצור או לתא תהיה יכולת כימוטקטית, עליו לשאת קולטנים שיזהו את האות הכימי. הקולטנים נמצאים כמעט תמיד על-גבי ממברנת התא. רוב הקולטנים מפעילים שרשרת סבוכה של תגובות כימיות, שבסופה מופעלת יכולת התנועה של התא; בחיידקים, למשל, מופעלים השוטונים. קליטת האותות מהווה לעתים מנגנון משוב-חיובי; ככל שהתא מתקרב יותר אל מקור האות הכימי, כך גבר ריכוזו של האות בסביבה שמחוץ לתא והתא קולט כמות גדולה יותר של אותות, הגורמת לו לנוע במהירות רבה יותר או באופן ממוקד יותר אל מקור האות.

כימוטקסיס בחיידקים מהווה התפתחות אבולוציונית חשובה, שכן היא מקלה על החיידק את החיפוש אחר מזון, וכן מאפשרת לו להתרחק מבעוד מועד מחומרים מזיקים. חיידקים רבים נעים לעבר גלוקוז, למשל, אותו הם מזהים כמזון, ומתרחקים מחומרים כגון פנול, אשר עלולים להרגם.

בגופם של יצורים מפותחים מתבצע כימוטקסיס כחלק מפעולתה של מערכת החיסון. באדם, תאי דם לבנים רבים נודדים באופן כימוטקטי לרקמה אליה פלשו פתוגנים (מיקרואורגניזמים מעוררי מחלות). האות הכימי במקרה זה יכול להיות רעלן שמפריש הפתוגן, למשל, או מולקולות איתות שמפרישים תאי הדם הלבנים הראשונים שנתקלים בפתוגן (בדרך-כלל מקרופאג'ים).