כשל ההיסטוריון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כשל ההיסטוריון הוא כשל לוגי המתרחש כאשר מניחים כי קובעי המדיניות בעבר ראו דברים מאותה נקודת מבט והחזיקו באותה כמות של מידע העומדת לרשות מי שמנתח את הדברים לאחר מכן. הכשל צוין לראשונה על ידי דייוויד האקט פישר, שטען כי הוא מקביל לכשל הפסיכולוג של ויליאם ג'יימס.
מניסיונות שנערכו בפסיכולוגיה עולה כי אנשים נוטים לזכור באופן בלתי מדויק דברים שהתבררו כחשובים כאילו היו חשובים בעת התרחשות הדברים, ומתקשים להתעלם מן היתרון שבידיעה מה התרחש לאחר מכן. בפסיכולוגיה אפקט זה ידוע כהטיית ראייה לאחור.
דוגמאות:
- "אני זוכר שכששמעתי בפעם הראשונה את היטלר נואם, מאוד התרגשתי. הבנתי שברגע הזה גרמניה עומדת בפני מפנה היסטורי בתולדותיה."
- "לא היה שום צורך להוריד את הריבית במשק, משום שאחר כך התפרצה אינפלציה חמורה."
[עריכה] לקריאה נוספת
- Fischer, D. H. (1970). Historians' Fallacies: Toward a Logic of Historical Thought. New York: Harper Torchbooks.
