כשל נטורליסטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כשל נטורליסטי הוא הצדקת טענה ביחס לרצוי על פי המצוי (בעיית הרצוי והמצוי). הטענה עשויה לגעת בחובות מוסריות או במצב עניינים אידאלי, אך הצדקתה נשענת על הטענה שעלינו לקבל תמיד את מצב העניינים הקיים כנתון. המונח נטבע על ידי ג. א. מור בספרו "פרינקיפיה אתיקה (עקרונות האתיקה) משנת 1903.
ההצבעה על הכשל מתבססת על ההפרדה המקובלת בפילוסופיה של המוסר בין אתיקה דסקרפיבית, תיאורית, לבין אתיקה פרסקרפטיבית, או נורמטיבית. כלומר, נורמות מוסריות קיימות המתוארות בתחום האתיקה הדסקרפטיבית אינן בהכרח הנורמות הראויות, המיוחסות לתחום האתיקה הפרסקרפטיבית. הנציג הבולט של הפרדה זו במאה ה-20 הוא הפילוסוף ר.מ. הייר.
יסודות הרעיון מצויים כבר אצל דייוויד יום בספרו "מסכת טבע האדם". הוא טען כי לא ניתן להסיק באופן תקף את ה"רצוי" (ought) מתוך ה"מצוי" (is). לדוגמה, אם טבעת עשויה זהב, אין זה הכרחי שהטבעת תהיה בעלת ערך. אנו צריכים לדעת בנוסף שזהב הוא בעל ערך. בהשלכה, אנו נדרשים ליצור אבחנה בין עובדות (לדוגמה, שהטבעת עשויה זהב) ובין ערכים (זהב הוא בעל ערך).
דוגמאות:
-
- "לפי תורת האבולוציה, היצורים הטובים ביותר ישרדו. לכן, אנחנו לא צריכים לעשות מאמץ כדי להזין את העניים. אם הם לא יכולים לשרוד בעצמם, זה סימן שהם לא טובים כמונו".
- "תמיד היו מלחמות ולכן אין שום סיבה מוסרית להפסיק להילחם".
