לוסטפרופטס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 חברי הלהקה |
|
| מקור |  פונטיפריד, ווילס |
| שנות פעילות | 1997—היום |
| ז'אנר | רוק אלטרנטיבי, נו-מטאל |
| חברת תקליטים | Visible Noise Columbia Records |
| חברי ההרכב | איאן ווטקינס (סולן) מייק לואיס (גיטרה) ג'יימי אוליבר (קלידים) לי ג'ייז (גיטרה) סטיוארט ריצ'ארדסון (גיטרה בס) אילן רובין (תופים) |
לוסטפרופטס (Lostprophets) היא להקת רוק אלטרנטיבי ונו-מטאל מפונטיפריד, ויילס. הלהקה פעילה משנת 1997.
תוכן עניינים |
[עריכה] השנים המוקדמות
הלהקה החלה לפעול כאשר איאן ווטקינס (כיום סולן) היה על התופים, ומייק צ'פלין כגיטריסט. עם חברי להקה מאולתרים, ועד שנמצאו האנשים המתאימים, הלהקה הוציאה שלושה אלבומי דמו EP. עם הזמן כל חברי הלהקה התחברו, בשביל ליצור את האלבום "thefakesoundofprogress", אלבום הבכורה של ההרכב שיצא לאור ב-27 לנובמבר, 2000. כלהקת אינדי חדשה, הייתה ללוסטפרופטס הצלחה מסחררת עם האלבום, כאשר הסינגל הראשון "Shinobi vs. Dragon Ninja" הגיע עד למקום ה-17 במצעד הסינגלים הבריטי. השיר נכתב על-ידי איאן, סולן הלהקה, מיד לאחר שצפה בסרט צבי הנינג'ה. הסינגל השני והאחרון מהאלבום, והוא "The Fake Sound of Progress", הגיע למקום ה-21 במצעד הבריטי. היה מדובר בהבטחה גדולה לעתיד, כאשר לוסטפרופטס הראו שיש להם היכולת להצליח. הלהקה קיבלה שער על מגזין ה-NME, וכך הם הכריזו רשמית שהם פה בשביל להישאר. ברגע זה, מספר מעריצי הלהקה הוכפל והם חיכו בקוצר רוח לאלבום השני - המכונה "האלבום השחור של שנת 2004" (NME).
[עריכה] ההצלחה
בצל זריקתו של הקלידן, רוי סטבזק, הלהקה התחילה לעבוד על האלבום "Start Something". המון אנשים ציפו לאלבום, משום שעבדו עליו עד שנת 2004. משנת 2001 עד 2004, עבודה על האלבום. והיא השתלמה. האלבום יצא ב-2 לפברואר, 2004. הסינגל הראשון מהאלבום נקרא "Burn Burn" ויצא ב-3 לדצמבר 2003. השיר היה השיר הרשמי של משחק הכדורגל Fifa 2004 וגם הוא הגיע למקום 17 במצעד הבריטי. הקפיצה הגדולה הגיעה כאשר השיר המצליח ביותר והמוכר ביותר של הלהקה, ספק הטוב ביותר, "Last Train Home" הגיע למקום ה-8 במצעד הבריטי, המקום הטוב ביותר של הלהקה עד עתה. האלבום עצמו הגיע למקום ה-36 בבילבורד האמריקאי, ובמצעד האלבומים הבריטי למקום השישי. "Last Train Home" גם מצא עצמו במקום הראשון במצעד הרוק של MTV, וגם במקום הראשון במצעד הרוק המורדני בארצות הברית. סינגלים נוספים מהאלבום, שרק הפכו אותו ליצירת מופת רבת ממדים היו "Wake Up (Make A Move)", שהגיע למקום ה-17 במצעד הבריטי, "Last Summer" שהפך לשיר השני הכי מצליח של ההרכב שהגיע למקום ה-13 במצעד הבריטי, והאחרון היה "Goodbye Tonight", השיר הפחות מצליח של הרכב שהגיע למקום ה-42 המאכזב במצעד הבריטי. בקליפ של השיר הזה, אפשר היה לראות את מייקי ויי, חבר להקת מיי כמיקל רומנס. האלבום זכה כמעט בכל הפרסים לאלבום השנה בשנת 2004, ושם את לוסטפרופטס על המפה. על עטיפת האלבום, ספק לכך, מופיע ג'סטין טימברלייק.
[עריכה] סיבובי הופעות
לאחר ההצלחה העצומה של "Start Something" יצאו לוסטפרופטס לסיבוב הופעות עולמי וענקי, ביחד עם להקות כמו מיוז, מיי כמיקל רומנס, בולט פור מיי ולנטיין, פול אאוט בוי וגם מטאליקה. בזמן הזה, עבדו חברי הלהקה על אלבומם השלישי, "Liberation Transmission", ובאותו זמן גם סילקו מהלהקה את המתופף, מייק צ'פלין (בעבר הגיטריסט) והביאו במקומו את אילן רובין (חצי יהודי) בן ה-18 בלבד, שיעבוד איתם על האלבום.
[עריכה] ההצלחה המשודרגת
האלבום "Liberation Transmission" יצא ב26- ליולי 2006, כאשר מקדם אותו הסינגל המצליח ביותר שלהם ביחד עם "Last Train Home", שגם הגיע למקום ה-8 במצעד הבריטי ""Rooftops (A Liberation Broadcast)". הסינגל יצא בתאריך של יציאת האלבום. "Liberation Transmission" הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי והפך לאלבום מספר 1 של הלהקה. בתחילת ספטמבר, שוחרר הסינגל "A Town Called Hypocrisy", שהגיע למקום ה-23 במצעד הבריטי. הסינגל לווה בקליפ מצחיק, בו מראים חברי הלהקה את הסט של תוכניות הילדים, ומה קורה מאחורי הקלעים. הסינגל השלישי "Can't Catch Tomorrow (Good Shoes Won't Save You This Time)" יצא בסוף נובמבר ועתיד היה להיות הסינגל האחרון מתוך האלבום, משום שהלהקה כבר התחילה לתכנן את אלבומה הרביעי, זאת משום שלדעתם האלבום לא מספיק טוב. אך הלהקה טעתה, ולחץ רב של המעריצים גרם להם לשחרר בארצות הברית בלבד את הסינגל "The New Transmission". הסינגל לא הצליח ממש, והסינגל הבא מהאלבום שיצא בסוף אפריל ייקרא "4am Forever", והינו השיר המרגש ביותר של הלהקה, שנכתב על הפרידה של איאן ווטקינס מפרדה טומסון, כוכבת סדרות טלוויזיה ואף אולי על פטירתו של סבו. הקליפ יצא באתר של ריאן סמית' בו נראת אשה מסתורית בשם אווי אוב'ריאן שסבורים שהיא חברתו החדשה של איאן.
הלהקה הכריזה ש"4am Forever" יהיה הסינגל האחרון מהאלבום, והם כבר יתחילו להקליט את אלבומם הרביעי.
[עריכה] הרכב הלהקה
[עריכה] חברי ההרכב הנוכחי
איאן ווטקינס - שירה
לי ג'ייז - גיטרה וקולות רקע
מייק לואיס - גיטרה וקולות רקע
סטיארט ריצ'רדסון - בס וקולות רקע
ג'יימי אוליבר - קלידים וקולות רקע
אילן רובין - תופים
[עריכה] חברי ההרכב לשעבר
רוי סטבזק - קלידים
מייק צ'פלין - תופים
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] מיני-אלבומים (EP)
- Here Comes the Party - 1997
- Para Todas las Putas Celosas - 1998
- The Fake Sound of Progress (EP) - 1999
[עריכה] אלבומים
- 2000 - "thefakesoundofprogress"
- 2004 - "Start Something"
- 2006 - "Liberation Transmission"
[עריכה] סינגלים
- "Shinobi vs. Dragon Ninja"
- "The Fake Sound of Progress"
- "Burn Burn"
- "Last Train Home"
- "Wake Up (Make a Move)"
- "Last Summer"
- "Goodbye Tonight"
- "Rooftops (A Liberation Broadcast)"
- "A Town Called Hypocrisy"
- "Can't Catch Tomorrow (Good Shoes Won't Save You This Time)"
- "4am Forever"
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לוסטפרופטס - האתר הרשמי
- דרגון נינג'ה - אתר מעריצים
- קומונת לוסטפרופטס - פורום ישראלי בתפוז
