לורה אינגלס ויילדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לורה אליזבת אינגלס ויילדר (7 בפברואר 1867 - 10 בפברואר 1957), סופרת ילדים אמריקאית. בסדרת ספרים מצליחה שכתבה מתארת אינגלס-וילדר בחיוניות ובעושר את חייה כילדה ונערה במשפחת חלוצים במערב התיכון בארצות הברית. סדרת הספרים מתארת בנאמנות רבה למדי את קורות חייה של לורה, אך היא אינה נאמנה לגמרי לאמת ההיסטורית, וכמה מאורעות הושמטו, אוחדו עם מאורעות אחרים, או שונו במקצת. הספר הידוע ביותר בסדרה הוא בית קטן בערבה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות
לורה אליזבת נולדה בעיירה פפין, ויסקונסין להוריה צ'ארלס פיליפ אינגלס (Ingalls) וקרוליין לייק (קווינר). לורה הייתה אחת מתוך חמישה ילדים: אחותה הגדולה מרי (10 בינואר, 1865 - 20 באוקטובר, 1928); לורה, השנייה; קרוליין, שכונתה קארי (3 באוגוסט 1870 - 2 ביוני 1946); צ'ארלס פרדריק, שכונה פרדי, היה הילד הרביעי, אך נפטר בגיל 10 חודשים (1 בנובמבר 1875 - 27 באוגוסט 1876; לורה אינה מזכירה אותו בספריה); וגרייס פרל (23 במאי 1877 - 10 בנובמבר 1941).
משפחתה של לורה הייתה חלק מגל ההתפשטות מערבה בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19, וספריה של לורה מתארים את המקומות השונים בהם חייתה המשפחה. הספר הראשון מבחינה כרונולוגית, בית קטן ביער הגדול (little house in the big woods, 1932) מתאר תקופה זו.
כאשר הייתה לורה בת כשנתיים, ב-1869, נדדה משפחת אינגלס דרומה ומערבה, ובנתה בית בדרום מזרח קנזס, ליד העיר אינדפנדנס. הבית נבנה באזור שנשמר אז לאינדיאנים, ולאחר כשנתיים נדרשו המתיישבים הלבנים לפנות את האזור. תקופה זו מתוארת בספרה השני והידוע ביותר של לורה, בית קטן בערבה (Little House on the Prairie, 1935).
המשפחה חזרה לויסקונסין בשנת 1871. 3 שנים לאחר מכן, ב-1874, נדדה שוב המשפחה, והפעם מערבה, ובנתה את ביתה לחופי ערוץ השזיף (Plum Creek), ליד העיר Wallnut Grove (חורשת האגוז, בתרגום חופשי) במינסוטה. תקופה זו מתוארת בספר בית קטן על גדות נחל השזיף (On the Banks of plum Creek, 1937). המגורים ליד העיר איפשרו למרי וללורה להתחיל לימודים מסודרים בביה"ס בעיר. שתיהן התבלטו, לעדותה של לורה, כתלמידות מצטיינות, ולורה החלה להפגין את כושר המנהיגות שהיה טבוע בה.
לאחר כשנתיים, ב-1876, נדדה שוב המשפחה דרומה, ועברה לגור באיווה, ב - Burr Oak. תקופה זו אינה מתועדת בספריה של לורה. לאחר כשנה שבה המשפחה למינסוטה.
במינסוטה חיה המשפחה בבית שבנה צ'ארלס. בתקופה זו חלתה האחות הגדולה, מרי, ואיבדה את מאור עיניה. לורה מספרת שמרי חלתה בשנית, אך מזכרונותיה של מרי, שלא פורסמו, עולה שמרי סבלה כנראה משבץ מוחי. ספריה של לורה מציגים אווירה של אופטימיות, בדרך כלל, אך מסתבר שהמשפחה עברה תקופה קשה למדי באותה עת. אולי בשל כך נענה צ'ארלס להצעתה של אחותו, דוסיה, לקבל עבודה עם מניחי מסילת הברזל מערבה, שעבדו באותה עת בצפון דקוטה, שהייתה עדיין טריטוריה וטרם הוכרזה כמדינה. תקופה זו מתוארת בספר בית קטן לחופי אגם הכסף (By the Shores of Silver Lake, 1939). הבית שבו התגוררו היה הבית הראשון בעיירה דה סמט (De Smet, על שם האב פייר דה סמט, כומר קתולי שפעל בין האינדיאנים במחצית השנייה של המאה ה-19). זו הייתה למעשה התחנה האחרונה בנדודיה של המשפחה. צ'ארלס הגיש תביעה לחלקת אדמה ליד העיר, והחל בהקמת חווה, במרחק של כמה קילומטרים מהעיר.
ספריה הבאים של לורה מספרים על חייה בעיירה דה-סמט. הספר החורף הארוך (The Long Winter, 1940) מתאר את החורף הקשה שעברה משפחת אינגלס בחורף 1880-1881, שבו נותקה מסילת הברזל לעיירה והמשפחה - כמו כל תושבי העיר - נותרו ללא מזון ואספקה. בספר זה פוגשת לורה לראשונה את בעלה לעתיד, אלמנזו ויילדר. אלמנזו יחד עם חברו הצליחו להביא לעיירה, דרך הסופה והשלג, מטען חיוני של חיטה, שהרחיק את הרעב עד להפשרת השלג והגעת הרכבות.
הספר עיר קטנה בערבה (Little Town in the Prairie, 1941) מתאר את התיישבותה של המשפחה בעיר. לורה חוזרת לביה"ס יחד עם קרי ושוב מוכיחה את יכולתה כתלמידה מצטיינת וכמנהיגה (מרי יוצאת ללימודים בקולג' מיוחד לעיוורים, באיווה). הספר מסתיים בהיות לורה בת 16, כאשר היא מוסמכת כמורה ויוצאת ללמד ביישוב במרחק כ-15 ק"מ מדה-סמט.
[עריכה] נישואין ונדודים
הספר עיר קטנה בערבה מתאר את היכרותה של לורה עם אלמנזו וילדר. אלמנזו סייע לה לעבור את את התקופה הקשה כמורה ביישוב מנותק ומבודד (בעלת הבית שבו חייתה לורה עברה כנראה התמוטטות עצבים עקב הניתוק והתנאים הפיזיים הקשים), ולאחר כשלוש שנים נענתה לורה לחיזוריו ונישאה לו. על תקופה זו מספרת לורה בספר These Happy Golden Years (יצא לאור ב-1943, לא תורגם לעברית).
אלמנזו(13 בפברואר 1857 - 23 באוקטובר 1949) נולד למשפחת חקלאים משגשגת במדינת ניו יורק. יחד עם אחיו, רויאל, ואחותו, אליזה ג'יין, הצטרפו גם הם להתפשטות מערבה, עד שמצאו את מקומם בעיירה דה סמט.
ב25 באוגוסט 1885 נישאו לורה ואלמנזו. אלמנזו היה מבוגר מלורה בעשר שנים, פער גילאים שלא היה נדיר באותה תקופה. כאשה נשואה, לא הייתה לורה יכולה להמשיך בעבודת ההוראה שלה, כמקובל לגבי נשים נשואות באותה תקופה. הזוג הצעיר חי על אדמתו של אלמנזו בדה-סמט, וכשנה לאחר נישואיהם נולדה בתם, רוז (5 בדצמבר 1886 - 30 באוקטובר 1968).
השנים הראשונות לא עלו יפה. בצורת וברד הרסו את היבול והותירו את הזוג בחובות; ילד שני שנולד נפטר לאחר לידתו (אוגוסט 1889); עומס כבד של עבודה והתקף קשה של דיפתריה הותירו את אלמנזו נכה; תאונה במטבח גרמה לשריפת בית והמתבן.
המצב הקשה הביא את הזוג לשוב ולנדוד. ב-1890 הם עברו לביתם של הוריו של אלמנזו, שגרו כעת במינסוטה, אך האקלים שם לא הועיל לאלמנזו. הם נדדו דרומה לפלורידה, אל בן דודה של לורה, פיטר, אך לורה לא הייתה יכולה לעמוד בחום, ובין נשות המקום היא נתפסה כ"ינקי", בת מדינות הצפון, ולא הצליחה להתערות חברתית. ב-1892 שב הזוג לדה-סמט; שניהם התפרנסו מעבודות בעיירה.
ב-1894 עברו לורה ואלמנזו לתחנתם האחרונה, חווה במנספילד, מיזורי, שנקראה "חוות הרכס הסלעי" (Rocky Ridge Farm). בתחילה, הייתה החווה שטח סלעי ומיוער, שאפשר קיום בדוחק וכפה על בני הזוג לעסוק בעבודות רבות, מעבר לחווה, כדי לקיים את עצמם; הם נאלצו לחיות בבקתת עץ דלה ונטולת חלונות.
[עריכה] חקלאית, עיתונאית, סופרת
לאחר שש עשרה שנים של עבודה קשה, בשנת 1910, הייתה חוותם של הזוג וילדר מבוססת דיה, כדי שתוכל לאפשר מחיה ממנה בלבד. בני הזוג הפכו את השטח הקשה לחווה משגשגת; למודי נסיון מר הם לא התבססו רק על החקלאות, אלא פיתחו משק חלב ועוף מצליחים, ומטעי תפוחים. בקתת העץ הוחלפה בבניין אבן גדול ומרשים, בעל עשרה חדרי שינה.
לורה הפכה עם השנים לסמכות בנושאים חקלאיים. כמי שתמיד הפגינה כושר מנהיגות ומעורבות חברתית, הייתה לורה מעורבת יותר ויותר בהרצאות לחקלאים באזור. בתה, רוז, שהקריירה שלה כעיתונאית הלכה ופרחה, עודדה את אמה לכתוב, ולורה החלה בפרסום טור בעיתון מקומי, וזכתה להצלחה רבה; הטור עסק גם בנושאים חקלאיים אך גם בפרשנות לנושאים בחדשות ולהצגת תפיסות העולם של לורה מנקודת מבט של אשה.
בשנת 1928 החלו לורה ואלמנזו לחשוב על פרישה; הם לא היו אנשים עשירים, אך הצלחתם הכלכלית אפשרה להם תנאים נוחים. ואולם, נפילת המניות בשפל הגדול בשנת 1929 מחקה חלק גדול מהונם, והם מצאו עצמם נתמכים על ידי בתם, רוז.
לורה כתבה בתחילת שנות ה-30 ספר בשם בת חלוצים (Pioneer Girl). הספר היה סיכום של כל נדודי המשפחה, ולורה כתבה אותו כנראה בעקבות מותן של אמה (ב-1924) ואחותה, מרי (ב-1928), וכנראה גם בשל השפל הגדול. הספר נדחה על ידי כל המוציאים לאור. בשלב זה החל כנראה שיתוף פעולה בין רוז לבין אמה, לורה; יש להניח שרוז ערכה וסגננה את זכרונותיה של אמה. רוז הפכה חלק מהספר "בת חלוצים" לספר בשם כשסבתא הייתה ילדה קטנה (When Grandma was a Little Girl), שהתמקד בעיקר בסיפורים שסיפר אביה של לורה לה ולמרי. ספר זה הפך לספר הראשון, "בית קטן ביער הגדול".
סדרת הספרים זכתה להצלחה הולכת וגדלה, והביא להכנסה בטוחה וצומחת, בפעם הראשונה בחייהם של הזוג ויילדר; הספרים הביאו פרסום, מכתבים, ומעריצים שגם הגיעו בהמוניהם לחוותה של לורה.
[עריכה] משפחתה של לורה
לאחר נישואיה של לורה חשו הוריה כי לא יוכלו יותר לעמוד באחזקת החווה שבה גרו, ועברו לעיירה דה-סמט, שם שימש צ'ארלס כשופט שלום, סגן שריף, ונגר.
אחותה הגדולה של לורה, מרי, למדה בקולג' מיוחד לעיוורים באיווה. לאחר לימודיה שבה לדה-סמט וחיה עם הוריה, ולאחר מותם עברה לגור עם אחותה הקטנה, גרייס, ולאחר מכן אצל קרי. היא לא נישאה מעולם.
שתי אחיותיה הקטנות של לורה, קרי וגרייס, נישאו וחיו בדה-סמט ובעיירות אחרות במערב התיכון. קרי עבדה כסדרית דפוס, וגרייס כמורה, עד נישואיה. לשתיהן לא היו ילדים. לורה נפטרה בשנת 1957, עשר שנים אחרי אלמנזו, והאחרונה מכל אחיותיה.
בתה של לורה, רוז, הייתה כאמור עיתונאית, סופרת, מסאית והוגת דעות, שזכתה להצלחה רבה בזמנה. היא טיילה רבות בעולם וסיפורי המסעות שלה היו פופולריים מאד. היא הייתה אחת מהוגי הדעות החשובים של המפלגה הליברטריאנית בארצות הברית. גם היא נפטרה ללא ילדים.
[עריכה] חשיבותם של הספרים באתוס של ארצות הברית
סדרת הספרים שכתבה לורה אינגלס וילדר זכתה להצלחה רבה מאוד בארצות הברית. כל הבתים שבהם גרו לורה ומשפחתה, כולל הבית שבו גדל אלמנזו בניו-יורק, שומרו ומשמשים ברובם כמוזיאונים. פריטים רבים מאוד של המשפחה נשמרים, ואתרי אינטרנט רבים מוקדשים לתיאורים נרחבים של לורה ומשפחתה.
ספריה של לורה מייצגים ערכים מרכזיים באתוס של ארצות הברית: חשיבותה של המשפחה - תפקידיהם של האב והאם, מערכת הכבוד ההדדי בבית, ועוד; הערך של היוזמה העצמית; ראיית החקלאות ועבודת הכפיים כערך חשוב; ועוד. כל סיפוריה של לורה הם חלק מאתוס מכונן בתודעה של האומה בארצות הברית - הערך של ההתפשטות מערבה, כמייצג את הייעוד המגולה (Manifest Destination) של ארצות הברית.
