מטען גחון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטען גחון הוא מעין מוקש מאולתר, שמופעל כנגד רק"מ וכלי רכב במטרה להשביתם ואף להשמידם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מטען גחון - עקרונות פעולה
השיריון של כלי רכב משוריינים מאזן בין משקל ליכולת מיגון. ככל שהמיגון טוב יותר, הוא כבד יותר ודורש מנוע גדול יותר. ככל שהמיגון קל יותר, הוא מאפשר שימוש במנוע חלש יותר, או לחילופין, מספק כח הינע רב יותר. דוגמה לאיזון כזה מהווה גחון כלי הרכב המשוריין שמספק, על פי רוב, הגנה משביעת רצון מפני מוקשים במשקל 7-15 ק"ג. ההנחה היא שכלי הרכב פוגש בשדה הקרב מיקוש פזיר במשקל הנ"ל ועדיף לספק לו הנע חזק יותר מאשר הגנה טובה יותר.
כוחות המשתמשים במיקוש הפזיר, לעומת זאת, מגבירים את הסיכוי להזיק לכלי הרכב, ובתמורה גורמים לו נזק מועט בלבד. מוקש סטנדרטי מסוגל לפגוע באופן חלקי במערכת הזחלים שלו (למשל, לגרום לפריסת זחל, להרוס באגי, וכו') אך בדרך כלל לא חודר את גחון כלי הרכב ולא פוגע בצוות שלו.
ברוב כלי הרכב המשוריינים (לרבות נגמ"שים וטנקים), גחון הכלי, המיועד לעמוד בפני מוקשים בגודל סטנדנרטי, מהווה נקודת תורפה עבור מטען חלול (ליינר) או מטען קלע מספיק כבד. מטען כזה יכול לחדור את המיגון, ליזום את חומרי הנפץ שבכלי ולגרום לפיצוץ חזק שמעיף את הכלי, מפרק אותו ו/או מצית אותו באש.
בניגוד למיקוש פזיר סטנדרטי, מטען הגחון דורש הכנה ממושכת ומדוקדקת. משקל המטען מחייב הרכבתו בשטח בו הוא מותקן, וההתקנה צריכה לאפשר יזימה אחידה של כל חלקיו, כדי ליצור פיצוץ אחיד וממוקד. הפעלת המטען דורשת משאבים מרובים בשלבי ההכנה, ההטמנה וההפעלה שלו ובכך מוותרת על יתרונות המיקוש הפזיר לטובת הסיכוי לגרום לנזק משמעותי לכלי רכב משוריינים במיוחד.
מטעני גחון מוטמנים בדרך כלל כ-10 עד 100 ס"מ בתוך האדמה (בדרך כלל אדמה חולית או בוצית בה קל לחפור) ומופעלים על ידי מנגנונים שונים כגון: פס דריכה, חוטי תיל ושידור אות מרחוק. הם יכולים להיות מופעלים באופן אוטומטי כאשר הכלי עולה עליהם או מרחוק, באופן ידני, על ידי המטמין.
על מנת שמטעני גחון מאולתרים יהיו אפקטיביים, עליהם להכיל כמות רבה של חומר נפץ. מטעני גחון של יותר מ-80 ק"ג נחשבים גדולים מאוד וכאלה של 150 ק"ג נחשבים לענקיים. מטעני גחון מאולתרים במשקל של כ-100 ק"ג יכולים להשבית טנק מערכה כבד וממוגן היטב - אפילו כמו המרכבה הישראלי או האברהמס האמריקאי.
[עריכה] מטעני גחון באינתיפאדת אל-אקצא
באינתיפאדת אל-אקצא רוב מטעני הגחון הגדולים הוטמנו ברצועת עזה על ידי ועדות ההתנגדות העממיות - ארגון טרור פלסטיני שמורכב מאנשי פת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא.
מטעני הגחון גרמו נזק רב לכלים של צה"ל: כולל השבתת 4 טנקים (3 מרכבות ומג"ח אחד) והריגת אנשי הצוות שנסעו בהם. מטען גחון גדול שהוטמן על ידי ועדות ההתנגדות הרג 3 מאבטחים משיירה דיפלומטית אמריקאית שנסעה להעביר כספים לעזרה למוסדות חינוך ברצועה. הפלסטינים לא עצרו את האחראים לפיגוע ובתגובה הוטלו עליהם סקנציות כלכליות.
לצה"ל יש כלים המסוגלים לעמוד כנגד מטעני גחון בינוניים, כמו הפומ"ה, הנגמחון או הנקפדון. למרכבות אפשר להוסיף פלטת מיגון לגחון שמגדילה את עמידותן בפני מטעני גחון, אך מגבילה את הניידות שלהן.
דחפורים כבדים מדגם D-9 שממוגנים בשריון על ידי צה"ל הוכיחו עמידות מדהימה למטעני הגחון האלה. במספר מקרים דווח שהופעלו מטעני גחון של 125 ק"ג ומעלה כנגד דחפורי די-9 אך לא גרמו כל נזק לדחפור ולצוותו. לכן, חיל ההנדסה משתמש בדחפורי הדי-9 לניקוי זירות מטענים ולפילוס דרכים לטנקים בנתיבים שבהם יש חשש למטעני גחון.
[עריכה] מטעני גחון בעיראק
במבצע חופש לעיראק (הפלישה האמריקנית לעיראק ב 2003) משתמשים החמושים העירקים בשיטות שונות כנגד השריון האמריקאי. טילי נ"ט ורימוני RPG נורים באופן קבוע אל עבר שיירות של הקואליציה ומטעני גחון מופעלים כנגד טנקים, נגמ"שים ורכבים קלים יותר. מטעני הגחון גרמו להשמדת מספר כלי רכב אמריקנים.
