מערכת הצתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

במנוע בעירה פנימית משמשת מערכת ההצתה ליצירת ניצוץ בכל אחד מהבוכנות שיגרום להצתת תערובת בנזין ואוויר שנמצאת בבוכנה. גזי השריפה דוחפים את הבוכנה כלפי מטה ובכך יוצרים תנועה של הבוכנה בתוך הצילנדר
תנועת הבוכנה בצילנדר היא תנועה קוית (אורכית) שהופכת בעזרת טלטל וגל ארכובה לתנועה סיבובית שמועברת (דרך תמסורת) לגלגלי הרכב.

הניצוץ צריך להיוצר סמוך להגעת הצילינדר ל"נקודה המתה העליונה", היא הנקודה הגבוהה ביותר שאליה מגיעה הבוכנה בתנועתה בתוך הצילינדר. במונח "סמוך" הכונה למספר מעלות מדויק לפני או אחרי הנקודה המתה עליונה, מספר שנקבע על ידי יצרן המנוע. כיוון רגע היצירת הניצוץ מכונה "כיוון הצתה". כיוון לא נכון גורם ליצירת ניצוץ בזמן בלתי מיטבי וכתוצאה מכך לניצולת נמוכה ול"צלצולים במנוע", שהם למעשה הצתה מוקדמת מדי של התערובת, בטרם סיימה הבוכנה את תנועתה מעלה.

[עריכה] המרכיבים העיקריים של מערכת הצתה

מצת ("פלאג"): רכיב חשמלי מקרמיקה שבקצהו שתי אלקטרודות והוא מוברג לתוך כל אחד מהצילנדרים במנוע. ברגע ההצתה המצת מקבל מתח גבוה מסליל ההצתה ואז נוצר הניצוץ בין האלקטרודות והתערובת ניצתת בצילנדר.
סליל ("קויל") : רכיב חשמלי שמקבל את מתח המצבר (12 וולט בדרך כלל)ומייצר מתח גבוה.
מפלג ("דיסטריביוטר") : מחלק את המתח הגבוה שמגיע מהסליל לכל אחד מהמצתים, כל מצת בתורו.