מריאן כהן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מריאן כהן (Marianne Cohn קולן Colin- בכינויה המחתרתי). 1924-1944 נולדה בעיר מנהיים בגרמניה, השתייכה לארגון הצופים היהודים בצרפת וב 1942 הצטרפה לתנועת הנוער הציונית המאוחדת.
אחרי שעמנואל רסין, מילה ראסין, ורולאנד אפשטיין נעצרו, תפסה מריאן, שהייתה אז כבת 21, את מקומם יחד עם חסידת אומות העולם רולאנדה בירז'י הנוצריה. ב- 31 במאי 1944 הובילה קבוצה של 28 נערים ונערות יהודיים בני ארבע עד שש-עשרה בנסיון לעבור את הגבול ליד העיר אנמס Annemasse, צרפת.
הם נלכדו בידי הגרמנים והובלו לכלא פאקס באנמאס.
ראש העיר של אמנס, חסיד אומות העולם ז'אן דפו Jean Deffaugt הציע למריאן תוכנית להבריח אותה לתוך מכונית שתחכה בפינת אחד הרחובות בהם צעדה יחד עם הילדים בדרכם לעבודה, אך מריאן סירבה פן יבולע לילדים שהופקדו בידיה. יום יום הובלה לחקירה ולעינויים ביד הגסטאפו, אך סירבה בעקשנות למסור להם מידע. בלילה של ה-8 ביולי 1944 הוסעה על ידי הגסטאפו, יחד עם חמישה אנשי מחתרת למקום מבודד בויל-לה-נראן שליד אנמאס, שם נרצחה בפראות בבעיטות ובמהלומות גרזן. רק לאחר שיחרור אנמאס, ב- 21 באוגוסט, נתגלתה גופתה והובאה לקבורה, גן הנושא את שמה של מריאן כהן נחנך במרץ 1982 ביד ושם, ליד האודיטוריום המוקדש למחתרת היהודית בצרפת. באוגוסט 1984, לרגל ציון 40 שנה לשחרור אנמאס, נקרא בנין בית ספר באנמאס על שמה, והוקמה מצבה על קבר האחים שבו נטמנו גם גופותיהם של חמשת אנשי המחתרת.
בהיותה בכלא כתבה את השיר:
מחר אני אבגוד, לא היום
מחר.
היום עקרו לי ציפורניים,
אני לא אבגוד.
אינכם יודעים את גבולות אומץ לבי,
אני – אני יודעת.
אתם חמישה,
ידיכם הקשות ענודות טבעות,
לרגליכם נעליים מסומרות.
מחר אבגוד, לא היום.
מחר.
דרוש לי לילה כדי להחליט,
דרוש לילה, לא פחות,
כדי להתכחש, כדי להפנות עורף,
כדי לבגוד.
כדי להתעלם מידידי.
כדי להפנות עורף ללחם וליין,
כדי לבגוד בחיים,
כדי למות.
מחר אני אבגוד, לא היום.
