משפטי פראג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משפטי פראג הם סדרה של משפטי ראווה שנערכו בסוף 1952 בפראג, בירת צ'כוסלובקיה. המשפטים נערכו בהשראתו של סטלין, ונועדו לבצר את שלטון הפחד שלו בארצות הגוש הקומוניסטי.
ארבעה עשר נאשמים הועמדו לדין במשפטי פראג, בהם אחד עשר יהודים, שהבולט שבהם הוא רודולף סלנסקי, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בצ'כיה (המשפטים קרויים לעתים על־שמו, "משפט סלנסקי"). המשפטים נפתחו ב־20 בנובמבר 1952 ונוהלו בידי הרשויות הצ'כיות, בהוראת מוסקבה, באווירה אנטישמית ואנטי ישראלית. המשפט לא היה הגילוי הראשון של אנטישמיות בגוש הסובייטי, אך היה נקודת ציון חשובה בחשיפתה.
סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת לחצים פיזיים ופסיכולוגיים הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני וריגל לטובת המערב.
אחד עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, נידונו למוות וב־3 בדצמבר בוצע גזר הדין. שני ישראלים, מרדכי אורן ושמעון אורנשטיין, נאסרו באותה הזדמנות והואשמו בריגול לטובת ישראל וארצות הברית. תפקידם של הישראלים היה לספק עדויות במשפט הראווה נגד סלנסקי והאחרים. אורנשטיין נשפט למאסר עולם ושוחרר בשנת 1954. מרדכי אורן נידון לעשרים שנות מאסר ושוחרר בשנת 1956. מאסרו של מרדכי אורן, מראשי הקיבוץ הארצי ומפ"ם ועמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות משה סנה, יעקב ריפתין ואליעזר פרי), שהצדיקה את הדין, זעזעו את השומר הצעיר ואת מפ"ם.
משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין כנגד ה"קוסמופוליטיים חסרי השורשים" בשנים 1948-1953, והתרחש בין משפט הסופרים למשפט הרופאים.
דרמטיזציה של משפטי פראג נעשתה בסרטו של הבמאי קוסטה גבראס, "ההודאה" (L'Aveu), בכיכובם של איב מונטאן וסימון סניורה. הסרט התבסס על ספר באותו שם שנכתב על־ידי ארתור לונדון, מניצולי המשפטים.
