נוירון מראה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוירון מראה (mirror neuron, ולהלן נ"מ) הוא נוירון שיורה, או מגיב באופן חשמלי, גם כאשר החיה (או האדם) שבמוחה הוא נמצא מבצעת פעולה כלשהי, וגם כאשר החיה צופה בחיה אחרת, בדרך כלל מאותו המין, מבצעת פעולה כזאת. במילים אחרות, נוירון כזה "משקף" התנהגות של חיה זרה, כאילו הייתה התנהגותה של החיה הצופה עצמה. נוירוני מראה התגלו בשנות התשעים בקופי מקוק, ומערכות דומות נצפו גם בבני אדם.
למרות שתפקידם המובהק עוד לא התברר, חלק מהחוקרים במדעי המוח מחשיבים את גילוי הנ"מ כאחד הגילויים החשובים בתחום בעשור האחרון. ספקולציות שונות טוענות שנ"מ חשובים להבנה של תופעות כגון למידה על-ידי חיקוי, הבנת פעולותיהם של אינדיבידואלים אחרים, התפתחות השפה ולמידתה, תאוריה של נפש ואוטיזם. מחקרים שונים ממשיכים לנסות לברר את הסוגיות הללו, תוך התבססות על הקשר הברור של נוירוי המראה לביצוע הפעולות שהם מייצגים.
[עריכה] גילוי ופרטי התפקוד
בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, באוניברסיטת פארמה באיטליה, עסק צוות חוקרים בראשות ג'יאקומו ריזולאטי (Rizzolatti) במחקרים על תגובות של נוירונים בודדים באזורים מסוימים במוח לתנועה של הגוף. הם חיברו אלקטרודות למוחותיהם של קופי מקוק, גרמו לקופים לבצע תנועות שונות ועקבו אחר הפעילות בנוירון בזמן התנועה. התגלית התרחשה עקב מקרה שקרה בשגרת הניסויים. אחד מאנשי הצוות הביא דבר אוכל לפיו, ובאותו הזמן נרשמה פעילות בנוירונים של הקוף שנמצא במעבדה, למרות שלא ביצע שום תנועה. החוקרים בדקו את ציוד המדידה, לא מצאו תקלות ולעומת זאת הפעילות בנוירונים המשיכה בכל פעם שהחוקרים עשו תנועה כזאת, תוך שימוש במזונות שונים. באותו השלב כבר היה ידוע להם כי הנוירונים באותו אזור במוח פעילים גם בעת שהקוף ביצע פעולות דומות, וכשהתגלה הצירוף הזה הוכר ייחודם.
הנ"מ ב - F5, אותו אזור במוח המקוק בו התגלו כאלו לראשונה נחלקים לשתי קבוצות. כשליש מפגינים "חפיפה מדויקת" (strict congruence) ומגיבים רק למראה ולביצוע של פעולה זהה, בעוד שני שליש, הניחנים ב"חפיפה רחבה" (broad conguence) יגיבו למטרה זהה בפעולות, או לאמצעי זהה להשגתה, אך לא לשניהם. מלבד זאת, הנ"מ מגיבים רק לאינטאקציה עם עצם, (transitive action) לא למראה העצם לבדו ואפילו לא לחיקוי שלה ללא עצם, אך במידה שווה לעצמים שונים. תגמול חיובי אף הוא לא יוצר תגובה חזקה יותר.
ראיה אינה החוש היחיד שמפעיל נ"מ וכ-15% מאלו המגיבים לצפייה בפעולה רועשת כלשהי, כגון קריעת נייר, התגלו כמגיבים גם לרעש הרלוונטי לבדו. מתוכם רק מעטים מגיבים למראה או לקול של פעולות אחרות שנבדקו.[1] ניסוי מרתק אף יותר בדק את תגובת הנ"מ לפעולות "חלקיות". לאחר שאושר כי נוירון מסוים מגיב למראה אינטרקציה מסוימת של יד עם חפץ, חפץ כזה הושם מאחורי פרגוד, כך שהקוף ידע שהוא שם, והפעולה בוצע מולו כך שיראה את רובה אך לא את סיומה, ובפירוט את המגע בין היד לחפץ. כחצי מהנוירונים הגיבו בצורה דומה. לעומת זאת בניסוי בקרה, בו בוצע חיקוי של הפעולה בלי שהיה חפץ מאחורי הפרגוד (והקוף ידע זאת), הנוירון הגיב חלושות, כמו לפנטומימה גלויה לחלוטין של הפעולה.[2]
[עריכה] הערות שוליים
- ^
Kohler E, Keysers C, Umilt`a MA, Fogassi L, Gallese V, Rizzolatti G. 2002. Hearing sounds, understanding actions: action representation in mirror neurons. Science 297:846–48 - ^ Umilt`a MA, Kohler E, Gallese V, Fogassi L, Fadiga L, et al. 2001. “I know what you are doing”: a neurophysiological study. Neuron 32:91–101
