נל הרפר לי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נל הרפר לי - סופרת אמריקנית. ספרה היחיד, "אל תיגע בזמיר", זכה בהערכה רבה וזיכה את הרפר בפרס פוליצר ב-1961. בספר מועלית פרשה מותחת, רווייה בשנינות ובאהבת אדם, על רקע הגזענות בדרום ארצות הברית.
[עריכה] ביוגרפיה
הרפר לי נולדה ב-28 באפריל 1926 במונורביל, אלבמה שבארצות הברית. לי היא הקטנה מבין ארבע ילדי המשפחה, בת לסנאטור ועורך דין, וצאצאית של הגנרל רוברט לי, מפקד צבא הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית. לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים, הלכה ללמוד בקולג' לבנות במונטגומרי, ושנה לאחר מכן ב-1945 עברה ללמוד משפטים באוניברסיטת אלבמה. במהלך לימודיה שם פירסה מספר מאמרים, ותיפקדה במשך שנה כעורכת של המגזין הקומי של האוניברסיטה. על אף שלא השלימה את התואר, היא המשיכה ללמוד ב-1949 באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. הרפר לי הייתה שכנתו בילדות וידידתו רבת השנים של הסופר האמריקאי השערורייתי והמצליח טרומן קפוטה, וסייעה לו בתחקיר הארוך לצורך כתיבת ספרו "בדם קר".
[עריכה] "אל תגע בזמיר"
לאחר שכתבה קומץ סיפורים ארוכים, מצאה לי סוכן בנובמבר 1956. חודש לאחר מכן קיבלה בחג המולד מתנה ממקום עבודתה, ולה מצורף פתק עליו כתוב "יש לך שנה חופש מעבודתך לכתוב ככל העולה על רוחך. חג מולד שמח." תוך שנה היא השלימה את הטיוטה הראשונה. לאחר עוד שנתיים וחצי של שכתובים מול הוצאות לאור השלימה לי את כתיבת הספר. ב-11 ביולי 1960 פורסם הספר ונהפך בן לילה לרב מכר, מביא איתו ללי תהילה והערכה ספרותית רבה, כמו גם את פרס פוליצר ב-1961.
פרטים רבים בספר הינם אוטוביוגרפיים במידה זו או אחרת, כדמותו של האב בספר שהנו עורך דין באלבמה, ודמותה של הילדה הדומה לזו של לי. דמותו של דיל נכתבה בהשראת זכרונות ילדותה של לי מטרומן קפוטה.
לאור הכרותה עם קפוטה, שנחשב לכותב מוכשר, והעובדה שעל אף הצלחתה כתבה לי רק רומן אחד, נשמעו טענות שטרומן כתב חלקים אם לא את כל הספר. על אף שלי זלזלה יותר מפעם אחת בחשיבותם של הפרטים האוטוביוגרפיים בספרה הם משמשים להוכחת בעלותה על הספר, זאת יחד עם מכתב שכתב טרומן ב-1959 לדודתו, בו הוא מודה שקרא את כתב היד של הספר, אך לא לקח חלק ביצירתו.
מיד לאחר השלמת הספר נסעה לי עם טרומן לקנזס לסייע לו במה שחשבו שיהיה מאמר על תגובתה של עיירה קטנה לרציחתו של חקלאי ומשפחתו. קפוטה הרחיב את המאמר לכדי ספר, "בדם קר" (1966). חוויותיהם בעיירה הונצחו בסרט "טרומן קפוטה" (2005) ובסרט "ידוע לשמצה" (2006).
מאז פרסום הספר ועד היום לא הרבתה לי להופיעה בראיונות, ומלבד מספר מאמרים, לא פירסמה עוד מכתביה. במהלך שנים היא עבדה על רומן שני, אך לבסוף היא ויתרה עליו. באמצע שנות ה-80 היא החלה לכתוב ספר לא בדיוני על רוצח סדרתי באלבאמה, אך ויתרה גם עליו לאחר שלא הייתה מרוצה מהתוצאה.
ב-1962 עובד הספר לסרט הנושא את אותו שם, וזאת בבימויו של הורטון פוטה. לאחר זכיית הסרט בפרס אוסקר לעיבוד הטוב ביותר של יצירה לקולנוע לשנת 1962, נשאה לי נאום בו אמרה: "אם היושרה של עיבוד לסרט נמדדת במידת שימור כוונותיו של הסופר, עיבודו של מר פוטה ראוי להילמד כקלסיקה". לי נעשתה במרוצת השנים לחברה קרובה של השחקן המנוח גרגורי פק, שגילם את דמות האב, ונכדו אף נקרא על שמה. ספרה תורגם לעברית בידי צבי ארד ב-1964 ויצא בהוצאת עם-עובד.
כיום מחלקת לי את זמנה בין ניו יורק לאחיותיה שבמונורביל. היא הסכימה לקבל תוארי כבוד, אך לא נאמה בטקסים בהם קיבלה אותם. פרישתה מכל הופעות ונאומים יצרה חרושת שמועות עיקשת על ניסיונותיה לכתוב רומן נוסף, אך שמועות אלו לא זכו מעולם לאימות כלשהו.
במכתב שפירסמה לי ביוני 2006 כתבה לי על אהבתה כילדה לספרים ועל דבקותה למילה הכתובה: "עכשיו, 75 אחרי, בחברה השופעת במחשבים ניידים, טלפונים סלולרים, איי-פודים ומוחות הריקים כחדרים, אני עדיין מהלכת בכבדות עם ספרים".
