נעמי וולף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

נעמי וולף Naomi Wolf (נולדה 1962) ב-סן פרנסיסקו, היא סופרת אמריקאית רבת מכר. ידועה כתומכת בפמיניזם ובפוליטיקה פרוגרסיבית. אביה הוא הסופר לאונרד וולף.

היא הייתה הכוכבת הספרותית הצעירה ביותר של מה שכונה לאחר מכן 'הגל השלישי' בתנועה הפמיניסטית, שכלל גם את סוזן פאלודי.

וולף למדה בבית הספר התיכון לואל והשתתפה בתחרויות ויכוחים אזוריות כחברה ב"אגודת לואל של אומנות הוויכוח". לאחר מכן למדה באוניברסיטת ייל וסיימה תואר ראשון בשנת 1984 ובניו קולג', אוקספורד על מלגת רודס.

וולף נעשתה מפורסמת בשל ספרה הראשון מיתוס היופי שיצא לאור בשנת 1991 ונעשה רב מכר בינלאומי. בספר, היא תוקפת את ניצולן של הנשים על ידי תעשיות האופנה והיופי. וולף טוענת כי לנשים מגיעה "הבחירה לעשות ככל העולה על רוחנו עם פנינו וגופנו מבלי שניענש על ידי אידאולוגיה אשר משתמשת בעמדות, לחץ כלכלי, ואפילו שיפוט חוקי המתייחסים להופעתן של הנשים על מנת לחתור תחתינו פסיכולוגית ופוליטית".

ספרה הבא של וולף הוא "אש באש" (1993) על פוליטיקה והעצמה נשית, ספרה "הפקרות" (1997) על גיל ההתבגרות והמיניות הנשית, ו"תפישה מוטעית" (2001) על הולדת ילדים.

וולף הייתה מועסקת במסע לבחירתו מחדש של ביל קלינטון בשנת 1996 כשהיא הייתה מעורבת בסיעור מוחות עם הצוות של קלינטון-גור בדבר דרכים להשיג soccer moms (נשים לבנות נשואות עם ילדים החיות בפרברים) וקולות נשיים נוספים. וולף הייתה נשואה לכותב הנאומים הקודם של קלינטון דייוויד שיפלי, אך הם התגרשו ב-2005.

במהלכו של ניסיון הנפל של אל גור בבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2000, נשכרה וולף כיועצת לפלח המצביעים הנשי, בחוזרה על תפקידה במסע הבחירות של קלינטון. רעיונותיה של וולף והשתתפותה במסע הבחירות של גור חוללה כיסוי תקשורתי משמעותי וביקורת.

לפי הדיווח שנמסר בידי מיכאל דאפי במגזין טיים, "שולם לוולף שכר של חמישה עשר אלף דולרים לחודש...בתמורה לעצה בכל דבר החל מאיך לזכות בקולות הנשים וכלה בצירופים של חולצה ועניבה". מאמר הטיים ואחרים פיתחו את הרעיון שגור היה "זכר בטא אשר זקוק ליטול אחריות על הזכר אלפא בחדר במשרד הסגלגל".

בריאיון שערכה עימה מלינדה הנברגר בניו יורק טיימס מכחישה וולף את הסברה כי ייעצה אי פעם לגור גבי מלתחתו. וולף עצמה טוענת כי היא הזכירה את המונח "זכר אלפא" רק פעם אחת באקראי ש"זה היה רק אמיתה, משהו שמלומדים דנו בו במשך חודשים, שהסגן נשיא הוא בתפקיד משני וכי הנשיא הוא בתפקיד הראשי...אני השתמשתי במונחים הללו כלאחר יד בדיבורי אודות שונות בתיאורי התפקידים שלהם".

ב-2004 כועסת בשל מה שהיא ראתה כחוסר היענות מצד הנהלת האוניברסיטה בה היא למדה, וולף האשימה את הפרופסור הנודע הרולד בלום כ"מסיג גבול" מינית ב-1983 כשהיא הייתה סטודנטית בת עשרים בייל.

ב-2005 וולף פירסמה את ספרה: "שלושת הבתים: חוכמה משונה מאבי על איך לחיות, לאהוב, לראות". שבו היא תיעדה את משבר גיל העמידה שלה בניסיונה להחזיר למוטב יצירתיותה, את חזונה השירי והערכתה את אהבתו של אביה ואת כוחו של אביה כאומן ומורה, היא כותבת: "הרחקתי את פני מחסד הדימיון". בעוד שהספר קיבל ביקורות אוהדות, הוא זכה לביקורת שלילית על ידי כמה פמיניסטיות כמו ג'רמיין גריר, כאדיפאלי וכמקבל את הפטריארכליות שפעם היא התנגדה לה. וולף אמרה שהיא רצתה להתפתח מהפמיניזם והפולמוס על מנת להתגבר על ה"גישת האנחנו מול הם".

על פי ריאיון שנערך עימה בשנת 2006 בסאנדיי הראלד, וולף טוענת כי היה לה מפגש דרמטי עם ישו אשר נתגלה אליה ודרש ממנה לחקור מחדש את הרוחניות שלה.

אחיה של וולף, אהרון וולף הוא מומחה לפיוליטיקת מים בינלאומית.