סגרגציה גאוגרפית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סגרגציה גאוגרפית היא הפרדה גאוגרפית בין אוכלוסיות או סוגי שטח. הפרדה זו נובעת בדרך כלל מהעדפות אישיות, אך לעתים גם כתוצאה ממדיניות ממשלתית או של ארגונים ומוסדות רשמיים.
סגרגציה עירונית יכולה להיות על בסיס דת, מוצא אתני, מעמד סוציו-אקונומי ועוד. כאשר קבוצה זו או אחרת בעלת מכנה משותף כלשהוא מתרכזת באזור עירוני מסוים, נוצרת סגרגציה עירונית. כאשר מדברים על סגרגציה עירונית, לרוב הכוונה היא להפרדה סוציו-אקונומית או להפרדה על-בסיס מוצא אתני (בארץ הפרדה זו פחות נפוצה).
בירושלים קיימת סגרגציה בין השכונות החרדיות בצפון העיר לבין השכונות החילוניות במערבה, בין השכונות המוסלמיות במזרח לבין השכונות היהודיות במערב, ובין שכונות מעוטות יכולת כמו קריית מנחם לבין שכונות מבוססות כמו בית הכרם, וכיו"ב.
בערי מהגרים מובהקות כמו טורונטו, ניו-יורק ולונדון קיימת סגרגציה גאוגרפית על בסיס אתני, על-פי מוצאם של המהגרים.
מעטות מאוד הן הערים שלא מתקיימת בהן סגרגציה.
בישראל ישנה סגרגציה גאוגרפית שהיא תוצר גם של מדיניות ממשלתית מפלה. כך ניתן למצוא רוב בפריפריה המרחבית למזרחים ובעיקר ליוצאי צפון אפריקה, כתוצאה ממדיניות ממסדית מפלה וסגרגטיבית. כמו כן, במשך שנים נתבצעה מדיניות ממסדית מפלה ביחס לאוכלוסייה הערבית בישראל במסגרת היישובים הקהילתיים. לאותם יישובים ניתנה הרשות לסנן את תושביהן על פי התאמתם ליישוב, מנגנון שנוצל ביישובים רבים למניעת כניסתם של אזרחים ערבים. חוקיותו של מערך ממסדי זה עורער על ידי פסיקת בג"צ בפסק דין קציר-קעדאן. שופטי בג"ץ קבעו כי המדינה לא הייתה רשאית לפי דין להקצות קרקעות מדינה לסוכנות היהודית, לצורך הקמת היישוב הקהילתי קציר על בסיס של אפלייה בין יהודים לבין מי שאינם יהודים. בינואר 2005 קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כי על הפרקליטות להשיב לבג"ץ על עתירה שהוגשה בנדון, כי עמדת הפרקליטות היא כי על קק"ל למכור אדמות גם לערבים. מזוז ביסס קביעתו על עקרון השוויון.
