סובלנות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סובלנות, בחברה, בתרבות ובדת הוא מונח שמשמעותו הנוהג של אדם או קבוצה לא לרדוף, לפגוע או לעלוב בשונים ממנו: אנשים אחרים המחזיקים באמונות שונות משלהם, נראים או מתנהגים באופן השונה מזה המקובל בסביבתו של אותו אדם.
סובלנות מתקיימת רק כאשר יש ניגוד בין הסובלני למושא הסובלנות. לדוגמה, לא ניתן לומר שתושבת שנגחאי מפגינה סובלנות כאשר אינה מתנגדת למגורי סינים בבניין מגוריה, ולא ניתן לומר שתושב שכונת "מאה שערים" שדעתו נוחה מהנחת תפילין בשכונתו הוא סובלני. לעומת זאת, תושבת שנגחאי או "מאה שערים" ייחשבו לסובלנים כאשר יגלו יחס דומה לפגאני בן טנגניקה בנסיבות דומות.
תנאי נוסף להגדרת אדם כסובלני הוא היות הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). סובלנות כלפי פרטים שוליים וגילוי אי–סובלנות כלפי ניגודים מהותיים אינו יכול להיחשב סובלנות.
תנאי שלישי להגדרת אדם כסובלני הוא היכולת שלו להיות סובלני. כלומר, שלאדם תהיה יכולת לבטא בהתנהגות, בדיבור או במעשה אי-סובלנות, כאשר הוא בוחר במודע לנהוג בסובלנות.
סובלנות מקושרת בדרך כלל עם פתיחות כלפי האחר, נכונות לקבל את שונותו והסברה כי באותה שונות עשוי להיות טמון ערך שמגלה הסובלנות עשוי לצאת נשכר ממנו. תרבויות סובלניות יותר הן בדרך כלל אלו שיש להן קשרים ויחסי גומלין עם תרבויות אחרות, ומבנה תרבותי פנימי היררכי פחות ובעל ניעות חברתית (מוביליות) גבוהה יותר. לרוב, מידת הסובלנות של חברה קשורה להיקף קשרי הסחר שיש לה עם תרבויות אחרות ולמידת הבידוד הפיזי והתרבותי של החברה.
גורמים התורמים להיעדר סובלנות הם סגירות, מבנה תרבותי היררכי, ניעות חברתית נמוכה יותר וקשרי סחר ותרבות דלים עם תרבויות אחרות. אחד הגורמים החשובים לאי–סובלנות הוא הדת, ובמיוחד הדתות המונותאיסטיות, הטוענות כי הן מחזיקות באמת יחידה שאין בלתה ודוחות אופני חיים אחרים כבלתי קבילים. היעדר סובלנות כלפי החריג והשונה קיימים גם בחברות אחרות שבהן ישנה טענה כי השלטון או השליטים מחזיקים באמת מוחלטת כלשהי ודוחים גרסאות אחרות של האמת.
