סחוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סחוס לועזית: cartilage, gristle רקמת חיבור סיבית וצפופה המהווה מרכיב מבני חשוב בחלקים רבים של מערכת השלד, כגון המפרקים. רקמת הסחוס מורכבת מתאי סחוס, מחומר יסוד ומסיבים. הסיבים מונחים בין תאי הסחוס, כשחומר היסוד השקוף ממלא את כל המרווחים שבין התאים לבין הסיבים. קיימים שלושה סוגים של סחוס: סחוס זגוגי או זכוכיתי- סיביו עדינים (בלועזית:Hyaline), שנמצא בגרון, בקנה הנשימה, בסימפונות, באף ובמפרקים של עצמות נעות; סחוס אלסטי- סיביו גמישים (בלועזית:Elastic), שנמצא באוזן החיצונית, וסחוס סיבי- סיביו גסים (בלועזית:Fibro), שנמצא בדיסקים הבין-חוליתיים ובגידים. בין סיבי סחוס זה יש חומר שומני ולכן הוא ממלא תפקיד של בולם זעזועים.
לסחוס אין אספקת דם, ולכן הוא אינו יכול להבנות מחדש באופן עצמאי כאשר הוא נשחק.
