סימפוזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סימפוזיון (ביוונית: συμπόσιον, נהגה סימפוסיון) - מונח שכיום משמעותו "כנס"; במקור, התייחס לסוג משתה שהיה נהוג ביוון העתיקה, שכלל מופעי בידור שונים ושתיית יין לשוכרה. השם "סימפוזיון" מגיע מהיוונית: הפועל היווני "סימפוטיין" (sympotein) משמעותו "לשתות יחדיו".

עם חלוף השנים, איבד המונח את משמעותו המקורית וכיום הוא מציין לרוב כנסים אקדמיים. איזכורים למונח "סימפוזיון" במשמעותו המקורית ניתן למצוא בכתבים של הפילוסופים היווניים אפלטון וקסנופון.

[עריכה] הסימפוזיון ביוון העתיקה

הסימפוזיון היה מוסד חברתי מרכזי בתרבות ההלנית. הסימפוזיון היה ארוע בו גברים נפגשו לדיונים, לחגוג ולהתפאר במעשיהם. לעתים קרובות נערכו הסימפוזיונים במטרה לחגוג את חניכתם של נערים צעירים וכניסתם לחוגי האצולה החברתית, בדומה לטקס בר המצווה היהודי. נערים צעירים הורשו להשתתף בסימפוזיון כבני זוג לכל דבר של אדם מבוגר. הסימפוזיונים נערכו על ידי אריסטוקרטים למטרות נוספות, למשל במטרה לחגוג אירועים מיוחדים כדוגמת ניצחונות שהושגו בתחרויות אתלטיקה או שירה.

הסימפוזיונים נערכו על פי רוב במשקי בית פרטיים באזור בו חיו ושהו הגברים. בין אם ביחידות ובין אם בזוגות, נהגו הגברים לנוח להם בספות שהונחו מול קירות החדר, ומזון רב ויין שהיה מהול במעט מים היה מוגש בפניהם על ידי נערים צעירים ועירומים על רקע מופעי בידור. בהתאמה לאירוע הנחגג נערכו בין היתר גם משחקים, זימרו שירים על רקע צלילי חליל שנוגנו על ידי נערות צעירות, ואף הוצגו הצגות ומופעי בידור שניתנו על ידי עבדים, בדרנים ושחקנים.

הסימפוזיונים נוהלו בידיי מנהל סימפוזיון שתפקידו היה להחליט מהי המידה הראויה לדילול היין במים - בדרך כלל בהתאמה לאופי הדיונים שעתידים היו להערך בסימפוזיון מצד אחד או בהתאמה לאופי הבידורי של החגיגה והמסיבה המתוכננת מצד שני.

הסימפוזיונים אופיינו בנוסף גם בנהלים רשמיים, כשהבולטים מביניהם היו יינות הנסך שניתנו כמתנה וכקורבן לאלים במטרה לפייסם ולרצותם.

אחד המשחקים הפופולריים ביותר בסימפוזיונים הללו היה משחק שנקרא "קוטאבוס", בו הוכנסו היינות לקיליקס בעוד שהמשתתפים בסימפוזיון נהגו לנערם במטרה לעשות רעש ולהשליך את הכנים לאחר מכן לעבר מטרה מסוימת. משחק פופולרי אחר נקרא בשם "סקוליה", שאופיין בשירה של שירי זימה העוסקים בין היתר בשתיית יין ובנושאים פטריוטיים, שהוצגו בנוסף גם על רקע תחרותי כאשר אחד המשתתפים בסימפוזיון מתחיל בשיר ועל מתחרו מוטל לסיימו.

מה שקרוי בשם 'נערות חליל' היה למעשה קבוצת יצאניות שניגנו בכלי נגינה בשם "אאולוס", כלי נשיפה מעץ הדומה לאבוב, שנועד ללוות את הסימפוזיון ולהוות לו רקע בידורי.

לעתים משתתפי הסימפוזיונים התחרו בנשיאת נאומים, דבר שמסביר את השימוש הנוכחי במילה סימפוזיון.

[עריכה] לקריאה נוספת

• "חיי יום יום ביוון" (ארוחות, משחקים ותענוגות) - מאת רוברט פלאסלייר, הוצאת עם הספר 1967 (עמודים 145-127)