ספירת חיידקים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישנן מספר שיטות של ספירת חיידקים להלן 3 מהן:
[עריכה] עכירות
נעזרים בשיטות ספקטרופוטומטריות. מכינים גרף כיול שבן מודדים בליעה של הדגימות ומוצאים את הריכוז הנעלם מתוך גרף הכיול.
יתרונות:
- שיטה מהירה ופשוטה
- אין השמדה של החיידקים בתמיסה (אין צורך לפגוע בהם על מנת לספור אותם)
חסרונות:
- אין הבחנה בין חלקיקים שונים לבין חיידקים
- גודל החיידקים חייב להיות גדול מחצי אורך הגל בתחום האור הנראה
- אין אפשרות לגלות זיהום
- יש להקפיד למדוד תמיסות מהולות
- תלות באורך הגל
[עריכה] ספירה מיקרוסקופית
מודדים במספר תאי בדיקה ועושים ממוצע שאותו כופלים במיהול ומחלקים בנפח התא.
יתרונות:
- שיטה מהירה, ישירה ונוחה
- ניתן להבחין בין חלקיקים שונים ובזיהומים
- אין צורך בגרף כיול
- אין פגיעה פיזית בחיידקים אם משתמשים במיקרוסקופ פאזות
חסרונות:
- אין הבחנה בין חיידקים חיים ומתים
- התבססות על ההנחה כי התמיסה הנבדקת היא הומוגנית
- לא ניתן לעבוד במיהולים קטנים
[עריכה] ספירה חיה
- זריעה ממיהולים שונים של תרחיף החיידקים על מצעים מוצקים
- ספירה (לאחר הדגרה) של מספר המושבות שנתקבלו
- כופלים בפקטור המיהול של התמיסה (בכמה שמיהלנו)
יתרונות:
- ספירת חיידקים חיים
- ניתן לגלות זיהומים
- ניתן להבדיל בין סוגי חיידקים שונים
- שיטה מדויקת
חסרונות:
- תהליך ארוך ומסורבל
- תלות במצע ובזמן ההדגרה
- הקפדה על תנאים אופטימליים לגידול החיידק
- זיהום מצע
- אין דרך להבטיח שמקור המושבה הינו בחיידק אחד
