עצמות המסרק (כף רגל)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עצמות המסרק (metatarsus) הן חמש עצמות המסווגות כעצמות ארוכות. ממוקמות בין עצמות שורש הרגל לגלילים (עצמות הבהונות של כף הרגל), ויחד איתם הן מרכיבות את שלד כף הרגל.
כל אחת מחמשת עצמות המסרק מופרקת בצידה המרוחק עם אחת הבהונות. שמה של כל עצם ניתן לה לפי הבוהן אליה היא מופרקת - עצם המסרק הראשונה מופרקת עם הבוהן הראשונה (הבוהן הגדולה), עצם המסרק השנייה מופרקת עם הבוהן השנייה וכן הלאה לכיוון הצידי.
[עריכה] מבנה אנטומי
המבנה האופייני של עצמות המסרק כולל גוף ארוך ושני קצוות: בסיס - הקצה המקורב של העצם, בנוי בצורת טריז ומופרק עם עצמות שורש הרגל ועם עצמות המסרק הסמוכות לו, וראש - הקצה המרוחק של העצם, מעוגל ומופרק עם הגליל המקורב של הבוהן המשוייכת לו.
למספר עצמות מאפיינים מיוחדים:
- עצם המסרק הראשונה - עבה, קצרה וחזקה מהארבע האחרות. בסיסה מופרק לעתים רחוקות בלבד עם עצם המסרק השנייה. ראשה מופרק בתחתיתו עם שתי עצמות ססמואידיות זעירות. העצמות הססמואידיות של הבוהן הגדולה, משולבות בגידי השרירים המניעים של הבוהן הגדולה, נושאות את משקל הגוף. בבסיס העצם נאחזים השרירים השוקתי הקדמי (tibialis anterior) והשוקיתי הארוך (fibularis longus).
- עצם המסרק השניה - העצם הארוכה מהחמש. לבסיסה מבנה זוויתי המופרק עם עצמות הטריז של שורש הרגל כך שהוא מהווה אבן ראשה של קשת כף הרגל הרוחבית האחורית (קשת כף הרגל הרוחבית הקדמית נמצאת באזור ראשי עצמות המסרק).
- עצם המסרק החמישית - בסמוך לבסיסה, בחלקה הצידי, בולטת גבששת. בגבששת נאחז השריר השוקיתי הקצר (fibularis brevis).
