פוליטיקה של קטאר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ממשל ופוליטיקה של קטאר |
 |
|
משפחת אל ת'אני (آل ثاني) מחזיקה בשלטון בקטאר מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971. תפקידיו של האמיר כראש מדינה כמו גם הזכות לשלוט בקטאר נמצאים בידי משפחת אל ת'אני.
מבחינה פוליטית, קטאר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קידמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.
החוק הבסיסי בקטאר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטאר, ומעניק לאמיר כוח עליון. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור עליו להפר את השריעה (החוק האיסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.
בקטאר אין נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם, 2006" (Freedom in the World 2006) מציין את קטאר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1-7 (1 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חירויות אזרחיות.
זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות, המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטארית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת אל ת'אני.
בפברואר 1972, הדיח סגן השליט וראש הממשלה, שייח' כליפה בן חאמד, את דודנו, האמיר אחמד, ותפס את השלטון. אנשי המפתח במשפחת אל ת'אני תמכו במהלך, שעבר ללא אלימות ובלי סימנים של אי שקט פוליטי.
ב-27 ביוני 1995, הדיח סגן השליט, שייח' חאמד בן כליפה, את אביו האמיר כליפה בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חאמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אלג'זירה, שבסיסה בקטאר, צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ובלתי מצונזר בארצות ערב.
על פי ה-BBC, הכריזה קטאר באפריל 2006, שהיא תעניק 50 מיליון דולר לממשלה הפלסטינית בראשות חמאס. מדינות מערביות רבות הפסיקו את התמיכה הכספית בפלסטינים מאז שנבחרה ממשלת החמאס. במאי 2006, הבטיחה 100 מיליון דולר כסיוע לנפגעי הוריקן קתרינה, וכן לקולג'ים ולאוניברסיטאות שנפגעו מהסופה במדינת לואיזיאנה. ב4 בספטמבר 2006, קטאר הייתה למדינה הערבית הראשונה, ששלחה חיילים לכוח שמירת שלום של האו"ם, המפקח על הפסקת האש בין ישראל לבין לבנון, בהבטיחה בין 200 ל-300 חיילים.
