פוסט-פאנק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פוסט פאנק | |
|---|---|
| מקורות סגנוניים: | רוק, פאנק |
| מקורות תרבותיים: | סוף שנות ה-70 באנגליה |
| כלים: | סינתיסייזר, תופים, גיטרה |
| פופולריות מיינסטרים: | אירופה, ארהב. |
| נגזרות: | אינדי,רוק גותי |
| תת-ז'אנרים | |
| ז'אנרי פיוז'ן | |
| סצינות איזוריות | |
| אנגליה, ארצות הברית | |
| נושאים קרובים | |
| רוק גותי, פאנק, ניו וייב | |
פוסט-פאנק הינו ז'אנר מוזיקלי פופולרי שהושפע מהפאנק והיווה בעצם את ה"גלגול הבא" שלו. הוא החל את דרכו בתחילת שנות ה-80, לאחר פריצת הפאנק לתרבות הפופולרית בסוף שנות ה-70.
[עריכה] היסטוריה
הפאנק החל את דרכו, כאמור, בשנות ה-70, עם להקות כמו הסקס פיסטולס, הקלאש, רמונז ועוד, והוא אופיין בליריקה זועמת ואגרסיבית בנושאים פוליטים וחברתיים על רקע של מוזיקת רוק מהירה אך בסיסית. לקראת סוף שנות ה-70 הז'אנר התפתח לכיוונים קצת שונים, ולהקות שונות החלו לחפש את הקול האישי שלהם בניסיון להפוך את המוזיקה ליותר אקספרימנטלית ואת הליריקה ליותר אישית ומורכבת. הפוסט פאנק החל להתבסס על תדמית קודרת יותר ומורכבת יותר, עם השפעות מאמנות וקולנוע, וגם מז'אנרים מוזיקלים שונים כמו דאב, רוק, וקראוטרוק.
בין להקות הפוסט-פאנק המובילות שקמו באותה תקופה ניתן למנות את ג'וי דיווישן, הקיור, [[וייר], The Fall ועוד. למרות שרוב הלהקות קמו באנגליה, שם היה מרכז העניין המוזיקלי בסצנה הזו, ישנן עוד להקות חשובות שקמו מחוץ לאנגליה כמו U2 האירים, הסקר דו האמריקאים, וניק קייב האוסטרלי שהחל את דרכו בלהקת ה-Birthday Party.
להקות רבות נמנעו מאותו סאונד ראשוני ובועט והופעה מרדנית של הפאנק בשנות ה-70. את סיכות הבטחון וצבעי השיער החליפו בגדים כהים וגישה אמנותית. חלק מהלהקות שנחשבו לפוסט פאנק נחשבו מאוחר יותר לחלוצות של ז'אנרים אחרים, כמו הקיור וסוזי אנד דה בנשיז שאופיינו בהופעה אפלה וליריקה עגמומית ונחשבו לחלוצי הרוק גותי, או להקות כמו U2 וR.E.M שלקראת שנות ה-80 ותחילת ה-90 התקרבו אט אט אל המיינסטרים.
עם זאת, בשנות האלפיים זכה הפוסט-פאנק לעדנה כאשר גל של להקות אינדי שטף את סצנת המוזיקה, עם השפעות בוטות מהפוסט-פאנק המקורי ורוק אלטרנטיבי. להקות כמו פרנץ פרדיננד, אינטרפול (להקה), דה סטרוקס ועוד הפכו ללהקות הרוק הבולטות של התקופה כאשר ניתן לשמוע את ההשפעה בליריקה, בהופעה ובסאונד עצמו.
