פעמונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הנסיך קורא לפעמונית להוריד את צמתה מטה

פעמונית זהו השם העברי שניתן למעשייה, אגדת העם, מבית האחים גרים "רפונזל" (בגרמנית: Rapunzel).

האגדה פעמונית או "רפונזל" בלעז, היא אחת מבין מאות אגדות וסיפורים אשר רבים מהם מוכרים ואהובים בעולם כולו. "רפונזל" היא אחת מבין מעשיות רבות אשר העניקו לאחים גרים שם עולמי, תורגמו במשך השנים לעשרות שפות, וגרמו הנאה מרובה לילדים בעולם כולו. מה גם שזהו אחד הסיפורים אשר עלולים היו להכחד מהעולם לולא שוכתבו ושומרו על ידי האחים שעצם פעלם היה הצלת סיפורי מעשיות שעברו לאורך הדורות.

[עריכה] עלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הסיפור מתחיל בזוג כפרי צעיר שלא היו לו ילדים. מול בית הזוג היה גן יפיפה שבו נהגה האישה לצפות במשך שעות. הגן המסתורי היה מוקף גדר ולאיש לא הייתה רשות להיכנס אליו. יום אחד בעודה מביטה האישה מן החלון ראתה "פעמוניות", פרח סגול עם צוף מתוק, וביקשה לטעום מהם, ואמרה לבעלה כי נדמה לה שאינה תוכל עוד לחיות מבלי להרגיש את טעם צוף הפעמוניות. ביראה רבה טיפס האיש מעל לחומות הגן ליקט מעט פעמוניות והביאן לאישתו המאושרת, מה גם שאז גבר תאבונה של האישה לפעמוניות וכל יום ביקשה האישה מבעלה ללקט לה פעמוניות טריות.

פעמונית (פרח)

באחת הפעמים, בעוד מלקט האיש מן הפרח לאישתו, ראתה אותו המכשפה שהייתה בעלת הגן האשימה את האיש בגנבה ואיימה לחסלו. האיש בכה והתרפס בפני המכשפה שתחוס על חייו. המכשפה הסכימה לרחם עליו ואף התירה לו לקטוף מן הפעמוניות כאוות נפשו בתנאי שאם וכאשר יוולד תינוק לזוג תקבלו המכשפה.

האיש ידע שאישתו היא עקרה ולא תלד לעולם ולכן הסכים להצעתה של המכשפה. אך למרבה הפלא לזוג נולדה בת יפייפיה והם קראו את שמה "פעמונית" על שם תאוותה של האישה לפרח הסגול. אז נזכר האיש בהסכם עם המכשפה ומסר לה את התינוקת. המכפשה כלאה את פעמונית הקטנה במעלה מגדל נטול דלתות או גישה המאפשרת לצאת ממנו מלבד חלון קטן המשקיף על היער השומם. פעמונית האומללה גדלה והפכה לנערה מקסימה, היא הייתה שרה לעצמה ולחיות היער שבאו לבקרה על אדן החלון. המכשפה הייתה קוראת "פעמונית פעמונית, השליכי את צמתך"... פעמונית הייתה משלשלת את צמתה הארוכה והמכשפה הייתה מטפסת עליה למעלה המגדל.

באחת הפעמים נקלע למקום נסיך, זה ראה את המתרחש וקרא לפעמונית לשלשל את צמתה הארוכה מבעד לצוהר על מנת לאפשר לו להשתמש בצמה כחבל ולטפס למעלה המגדל, פעמונית נבהלה למראהו של הנסיך עקב כך שמעולם לא פגשה בבן אדם מלבד המכשפה. הנסיך נהג לבקר את פעמונית לעתים תכופות והביע רצון עז לשחררה מכלאה במגדל. כאשר למכשפה נודע על ביקורי הנסיך חשה וקיצצה את צמתה הארוכה של פעמונית על מנת שלא תהייה גישה לנסיך לטפס אל המגדל.

כשהגיע הנסיך וביקש מפעמונית למסור את צמתה מטה, זרקה המכשפה את צמתה של פעמונית והנסיך החל לעלות. כאשר טיפס על הצמה בה החזיקה המכשפה, היא עזבה את הצמה והנסיך נפל על שיח קוצני ששרט את עיניו ועיוור אותו. המכשפה הבריחה את פעמונית אל קרחת היער והנסיך העיוור היה משוטט ביער וחי מפירות ומצמחים להם הייתה לו גישה. יום אחד שמע את שירתה של פעמונית. כשראתה את אהובה העיוור בכתה, ודמעותיה החמות ריפאו את הנסיך והשיבו לו את מאור עיניו. פעמונית והנסיך נישאו וחיו באושר ועושר.