פראייר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במילת הסלנג פראייר. לערך העוסק בבמשמעויות אחרות של המלה "פראייר", ראו פראייר (פירושונים).
פראייר הוא כינוי בסלנג הישראלי, המשמש כמושג מפתח בחברה הישראלית, מעין מטאפורת שורש, המוכר כמוטיב מרכזי בתפישה של מה זה "להיות ישראלי". ישנן שלוש משמעויות למושג, הקשורות אחת בשנייה:
- מנוצל על ידי אחרים;
- לוזר;
- מוותר על הצלחה לטובת ערכים שאבד זמנם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של המושג
מבחינה אטימולוגית מקור המילה ככל הנראה בגרמנית. "פרייהר", Freiherr, היא דרגת אצולה זוטרה (מקבילה בערך לבארון). ייתכן שהמילה נבחרה לאור הצליל גרמני הבולט והמשמעויות ה"ייקיות" הסטריאוטיפיות כגון קבלת מרות, הצמדות לכללים נוקשים ופורמלים על חשבון גמישות, פקחות ואלתור.
בשנות השבעים של המאה ה-20 החל המושג לקבל משמעות שלילית חריפה ואף אנטי-ממסדית. אם במילון הראשון לעברית מדוברת של דן בן-אמוץ ונתיבה בן יהודה המושג מופיע במובן של אדם תמים ומנוצל, הרי בספרם השני מופיע הערך "הפראייר של גולדה".
[עריכה] משמעות הפראייר בתרבות
הפראייר מהווה עבור ישראלים רבים תיוג שלילי שיש להמנע ממנו. החשש מהתיוג החברתי, אך גם העצמי, כל כך חזק, עד כי יש הטוענים שהוא מהווה אחד המניעים המרכזיים עבור היחיד באינטראקציות עם אחרים בחברה.
ניתן לראות בדור הלא-פראייר דור סוציולוגי שלישי, לאחר דור החלוץ ודור הצבר. בדור החלוץ הייתה היררכיה חברתית שנקבעה על סמך השירות למען החברה, היינו עד כמה שירתת את החברה ופעלת לבניינה באופן הנחשב ליוקרתי (גם זהות המבצע נחשבה). בדור הצבר ההיררכיה החברתית נקבעה לא רק על סמך הסטטוס ההישגי אלא גם על סמך הסטטוס השיוכי - מי שנולד בארץ נחשב לצבר, כאשר גם בין הצברים היה מדרג שהסתמך על מאפיינים שיוכיים. בניגוד לחלוץ ולצבר, הלא-פראייר אינו מבקש ליצור היררכיה ברמת המקרו, אלא חותר ברמה זו לשוויוניות חברתית. ההיררכיה הקיימת, אם בכלל, במושג הפראייר היא היררכיית מיקרו, היררכיה רגעית, המבוססת על אסרטיביות.
ברמה המקרו חברתית, ניתן למצוא ריבוד חברתי באופן בו קבוצות בחברה הישראלית יכולות להתפס כפראייריות יותר או פחות. השכבות המצויות בשולי החברה מעודדות אנטי פראייריות, כתוצאה מתחושות ניכור, זרות וחוסר שייכות. בכך תרבות הפראייר יכולה לתרום לשכפול המערכת הריבודית המבוססת על מעמד חברתי, כוח ויוקרה חברתית, שכן, ביטויים כמו "אני לא פראייר" מהווה פתרון זמין, נוח ולא מועיל עבור קבוצות מוחלשות, גם אם ברמת המיקרו ישנה תחושת סיפוק ואף תועלת.
מושג הפרייאר מבטא תהליכי עומק בחברה הישראלית - אינדבידואליזציה, הפרטה ומיסודו של הפרויקט הציוני. (אחד הפרדוקסים בפרויקט הציוני הוא בכך שהציונות ביקשה לייצר יהודים שלא יהיו פראיירים, אך כדי להגשים זאת היא תבעה משמעת חזקה לקולקטיב, ובעצם להיות פראיירים במונחים של ימינו.) יש במושג הפראייר משום מחאה כנגד התובענות של המדינה והחברה הישראלית מהאינדיבידואלים ורצון לחיים יותר "נורמליים". אף על פי כן, החברה הישראלית עדיין נשענת על בסיס קולקטיבי-אידאולוגי איתן. שני קטבים אלה מייצרים עבור הישראלים את דפוסי המחשבה שלהם ואת פרקטיקות ההתנהגות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- לואיס רוניגר ומיכאל פייגה, תרבות הפראייר והזהות הישראלית, מתוך: אלפיים, 7, 1993, עמ' 136-118.
