פריאון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריאון הוא גז אשר סימונו הכימי הוא CClF2. בגז זה השתמשו בעבר בעיקר למיזוג אוויר, תרסיסים ומקררים. משום השפעתו המזיקה לשכבת האוזון, נאסר השימוש בגז הפריאון במדינות מפותחות והוא מופחת בהדרגה במדינות מתפתחות.
מולקולת הפריאון, המורכבת מאטום פחמן, כלור ושני אטומי פלואור, היא עמידה ביותר ולכן מגיעה עד לשכבת הסטרטוספירה. שכבה זו מצויה בגובה 10-50 ק"מ מעל פני כדוה"א ובה נמצאת שכבת האוזון. הקרינה האולטרה סגולית המגיעה מהשמש נבלעת ברובה באוזון, כך, האוזון מגן על החיים בארץ מפני קרינה מזיקה זו. אולם כאשר הפריאון מגיע לשכבת האוזון O3, הקרינה האולטרה סגולית שעדיין לא נבלמה בגובה זה, גורמת למולקולה לשחרר מתוכה את אטום הכלור. הכלור נקשר לאוזון ומפרק אותו. מולקולה אחת יכולה לפרק מולקולות אוזון רבות והשפעה זו נמשכת עשרות שנים.
[עריכה] שימוש בפריאון כסם
בשנים האחרונות פשט בישראל ובעולם השימוש בפריאון כסם הזייתי. כאשר שואפים פריאון בכמויות מתאימות, מתקבלת השפעה הכוללת הזיות, איבוד שליטה על הגוף והרפיית שרירים, צחוק בלתי נשלט (בדומה לגז צחוק), איבוד תחושת המרחב ותופעות דומות, תופעה המכונה בעגה, בעיקר בקרב בני הנוער, "סטלה". ההשפעה קצרה יחסית ואורכת בין מספר שניות לחצי דקה. השימוש בפריאון כסם נפוץ בעיקר בקרב בני נוער (משום שפשוט להשיגו), ורבים מתו או נפצעו בעת השימוש בו, בדרך כלל כתוצאה מקפיצה או נפילה, לעתים מדום לב או כוויות קור פנימיות.
