פשע שנאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פשע שנאה הוא פשע הכרוך בבחירה מכוונת של הקורבן, על בסיס הדעה הקדומה של העבריין כנגד הסטטוס החברתי, האמיתי או הנתפס, של הקורבן. במילים אחרות, המניע העיקרי לפשע הוא שנאה לקבוצה החברתית של הקורבן (להבדיל משנאה אישית). קורבנות פשעי השנאה הם בדרך כלל מיעוטים אתניים ודתיים, הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים ומוגבלים פיזית ונפשית. פשעי שנאה יכולים לכלול אלימות מילולית ופיזית, ונדליזם, הסתה ואף רצח. פשע השנאה נבדל מפשעים אחרים בגלל הקשרו החברתי המכליל, ובגלל היותו קשור לסטטוס שיוכי (להבדיל מסטטוס הישגי), ולעתים קרובות נחווה כחמור יותר. פשע שנאה נפוץ הוא פשע על רקע גזעני.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
למרות שהמודעות לפשעי שנאה, אצל קובעי המדיניות הציבורית, גברה בשנים האחרונות, התופעה עצמה איננה חדשה. דוגמאות לפשעי שנאה ניתן למצוא כבר ברדיפת הנוצרים הקדומים באימפריה הרומית, ברדיפת יהודים בעת העתיקה ובימי הביניים, ועד לשואת העם היהודי. למרות פשעי העבר התופעה אינה פוסקת ואנו עדים בשנים האחרונות למשל ל"טיהור האתני" בבוסניה, ולרצח העם ברואנדה. פשעי שנאה עיצבו, ולעתים אף הגדירו, את ההיסטוריה האנושית.
בארצות הברית, דעות קדומות על בסיס נטייה מינית וגזע, הן הגורם לרוב פשעי השנאה. במאה ה-17, כאשר החלה ההתיישבות המאסיבית של האירופאים ב"עולם החדש", היוו האינדיאנים מטרה לרדיפות, השפלות ואלימות מצד הכובש האירופאי. פשעי שנאה אופייניים, בארצות הברית, במאה העשרים, היו מקרי לינץ' באפרו-אמריקאים, שריפת צלבים על מנת להבריח משפחות שחורות משכונות "לבנות", פגיעה בהומואים, לסביות וטראנסג'נדרים, והשחתת בתי עלמין ובתי כנסת של יהודים. [1]
[עריכה] ההבדל בין פשע שנאה לפשעים אחרים
כמות פשעי השנאה עשויה להיראות קטנה, ביחס לסוגי פשעים אחרים. לדוגמה, בארצות הברית, בשנת 1993, רק 11 מקרי רצח, מתוך 24,526 הרציחות שארעו במהלך השנה, הוגדרו כפשעי שנאה; ורק 13 מקרי אונס, מתוך 104,806 מקרי האונס באותה שנה, הוגדרו כפשעי שנאה.
למרות זאת, פשעי שנאה נחשבים כפוגעים לא רק בקרבן הישיר, אלא בכל אחד מחברי קבוצת המיעוט שהקרבן השתייך אליה, ובעקיפין באושיות המדינה כמדינת כל אזרחיה, ולכן בכל אוכלוסיית המדינה. דיעות קדומות הנוגעות לקבוצות מיעוט עשויות להוות גל סחף, ומקרה של קיצוני אחד עלול לאפשר לגיטימציה ולהוות טריגר לקיצוניים אחרים לפגיעה בחברי קבוצת המיעוט. מעבר לקיום הפשע עצמו, שהינו חמור כפשעים אחרים מאותו סוג, נוספים כאן יכולת ההתפשטות המסוכנת, וההשפעה החברתית והפסיכולוגית של פשעי שנאה, שמשמעויותיהן הרות אסון למדינה.
[עריכה] מאפייני פשע השנאה
בפשעי שנאה רבים מעורבים ונדליזם והרס ברמות גבוהות, אף כאשר עניינם בגניבת רכוש. לפי מחקרים שונים[2] בפשעי שנאה אלימים, מופעלות לעתים קרובות רמות גבוהות ביותר של אלימות. בהשוואה לסוגים אחרים של פשעים, בפשעי שנאה קיימת סבירות גבוהה לאיום ופגיעה פיזיים. מחצית מהקרבנות של פשעי שנאה נפגעים פיזית, והצורך באשפוז קיים אצל קרבנות פשעי שנאה פי שלושה יותר מאשר בקרבנות מפשעים אחרים.
ייתכן כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שאת פשעי השנאה מבצעים, לעתים קרובות, שני פוגעים או יותר, כאשר הלחץ החברתי מהווה גורם מדרבן לקבוצה. בנוסף, במרבית המקרים של פשעי שנאה, הפוגעים חמושים ומצויידים, ואילו הקרבנות אינם. בניגוד לקרבנות, שהפשע נעשה באזור מגוריהם או עבודתם, הרי שבמקרים רבים משקיעים הפוגעים זמן, כסף ומשאבים על מנת להגיע לאזור היעד ולבצע את הפשע, כהמשך לתהליך קיים של ליבוי השנאה.
מאפיין נוסף של פשעי שנאה הוא המצוקה הנפשית המתמשכת אותה חווים הקורבנות. לפי מחקרים שונים, קרבנות של פשעי שנאה עלולים לחוות לחץ ומצוקה פסיכולוגים, כדוגמת הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), חרדה ודיכאון, יותר מאשר קורבנות של פשעים אחרים. [3]
[עריכה] גורמים
גורמים רבים יכולים ליצור אקלים חברתי, שבו אנשים המוכוונים על ידי שנאה ודיעות קדומות, נוקטים בפעולות פליליות.
בין הגורמים המוכרים כיום כמעודדים את התופעה:
- תנאים של עוני או חוסר וודאות כלכלית.
- קיומם של סטריאוטיפים גזעניים בתרבות הפופולרית - כדוגמת סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה.
- מתן לגיטימציה להטפות ולדו-שיח מעורר שנאה, הן בתוכניות אירוח שונות בטלוויזיה וברדיו, והן בעצרות פוליטיות או דתיות.
- שימוש בשפה מכלילה בעלת קודים גזעניים.
לאחר שנוצר אקלים של שנאה חברתית לקבוצת מיעוט, מקרים של קיצונים יחידים עלולים להצית בערה, כאש בשדה קוצים, ולהוביל לגל מתפשט של פשעי שנאה ברמה מילולית או פיזית, שקשה יהיה לעצרו.
מחקרים שנעשו בארצות הברית מצביעים על כך שאוכלוסיית מיעוטים גדולה "לא לבנה" בצירוף עם הפרדה קהילתית בין "לא לבנים" ל"לבנים", עוזרת לייצר פעולות גזעניות כמו פשעי שנאה.
היחס החברתי אל הקורבן ואל מבצע הפשע ממזג בתוכו שני ייחוסים מנוגדים. מצד אחד, הטלת אשם על הקורבן הנובעת מסטיגמה כלפי קבוצות המיעוטים, ומצד שני אמפתיה כלפי הקורבן הנובעת מאפתיה כלפי מצבו של המיעוט ושל האינדיבידואל כמייצג שלו. במחקר שנערך בקרב תלמידי קולג' בארצות הברית והתפרסם ב-2006, נמצא שהנחקרים גילו מידה רבה של אמפתיה כלפי קורבנות פשעי השנאה, ומידה רבה של אשמה כלפי מבצעי הפשעים. עוד נמצא, כי קורבנות של פשעי שנאה על רקע אתני הם הזוכים למידה הרבה ביותר של אמפתיה, זאת, למשל, ביחס לקורבנות על רקע פשע שנאה הומוסקסואלי. כמו כן נמצא כי בפשעי שנאה על רקע אתני קורבנות אמריקאים-אפריקאים זוכים למידה רבה יותר של אמפתיה ומידה פחותה יותר של אשמה, ביחס לקורבנות "לבנים". [4]
[עריכה] קרבנות פשעי שנאה
בארצות הברית, אנשים מקבוצת האפרו-אמריקאים, הנחשבת כקבוצת המיעוט הגדולה ביותר, הם הקרבנות השכיחים ביותר לפשעי שנאה, ובאופן מובהק. מתוך 8000 פשעי שנאה שדווחו בשנת 1995, כ-3000 מקרים הופנו כלפי אפרו-אמריקאים.
אוכלוסיית המיעוט השנייה בגודלה המהווה קרבן לפשעי שנאה היא אוכלוסיית ההומואים, לסביות וטרנסג'נדרים. הדעות הקדומות הקיימות בחברה, בעיקר מצד גורמי דת שונים, המשפיעה עדיין על אי קבלת ההומוסקסואליות במקומות רבים בעולם. כתוצאה מכך, רבים מהקרבנות של פשעי שנאה כלפי אוכלוסיית הלהט"ב אינם מדווחים לרשויות על האלימות שהופנתה כנגדם. [5]
כמו כן מועמדים לפשעי שנאה, בהיקף קטן יותר, גם יהודים, מוסלמים, ואמריקאים ממוצא אסייאני.
למרות שמספר היהודים בארצות הברית קטן משמעותית ממספר המוסלמים, עדיין מהווים יהודים אמריקאים מטרות לפשעי שנאה פי שבעה יותר ממוסלמים. לפי דו"ח הבולשת הפדרלית בארצות הברית (ה-FBI) משנת 2005, מתוך 1314 עבירות שהיו ממניעים של הסתה דתית, 69 אחוז היו כלפי אנשים או מוסדות יהודיים בעוד 11 אחוז היו כלפי אנשים או מוסדות מוסלמים. [6]
[עריכה] עברייני פשעי השנאה
בניגוד למה שניתן היה לחשוב, רוב פשעי שנאה אינם מבוצעים על ידי עבריינים החברים בארגוני שנאה וגזענות ממוסדים, אלא על ידי אזרחים פרטיים ולא מאוגדים.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מתוך מזכר של משרד המשפטים האמריקאי, סיכום והנחיות בעניין פשעי שנאה (קובץ pdf).
{לפתוח בחלון נפרד} - ^ Mark Sherry, Don't Ask, Tell or Respond: Silent Acceptance of Disability Hate Crimes
http://dawn.thot.net/disability_hate_crimes.html - ^ מתוך אתר המרכז האמריקאי לנפגעי תקיפה מינית, גלוי עריות והתעללות, http://www.rainn.org/types-of-assault/hate-crimes.html
- ^ Christopher J Lyons. 2006. "Stigma or Sympathy? Attributions of Fault to Hate Crime Victims and Offenders", Social Psychology Quarterly. Vol.69: 39-59
- ^ ראו כתבתו של רן הלחמי, "קרבנות ההומופוביה נשארים בארון", nrg מעריב, 16/8/2006
http://www.nrg.co.il/online/40/ART1/465/977.html - ^ ראו בכתבה "American Jews top hate-crime targets", מתוך wotld daily net , פורסם ב- 26/10/06
http://www.wnd.com/news/article.asp?ARTICLE_ID=52568
