צלקת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צלקת היא סימן או מבנה ויזואלי הנוצר כתוצאה מתהליך ביולוגי של ריפוי פצע בעור או בכל רקמת תאים אחרת.
רקמת צלקת איננה זהה לרקמה אותה היא מחליפה, והיא בדרך כלל בעלת איכות תפקודית נמוכה יותר. צלקות בעור למשל פחות חסינות מול קרינה אולטרה-סגולה (UV). בנוסף, בלוטות זיעה, מלנוציטים וזקיקי שיער אינם מתפתחים ברקמה התחליפית. התקפי לב גורמים ליצירת צלקות בשריר הלב, אשר בתורן מביאות להיחלשותו של השריר ולאפשרות לכישלונו (המתבטא באי-ספיקת לב גדשתית). מצד שני, ישנן רקמות תאים המסוגלות להתאחות ללא כל הידרדרות מבנית או תפקודית. רקמת עצמות, למשל, עשויה להיות חזקה יותר מבחינה מבנית לאחר איחוי שבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] צלקת בעור
צלקות בעור נגרמות כאשר השכבה העמוקה העבה של העור, הדרמיס, נפגעת. רוב צלקות העור הן שטחיות והסימן שנשאר הוא קל. האדמומיות הנשארת לאחר ריפוי פצע שטחי איננה נחשבת לצלקת, והיא בדרך כלל נעלמת לאחר שבועות מספר.
על מנת לתקן את הנזק שנגרם, הגוף מניח סיבי קולגן חדשים. תהליך זה מוביל ליצירת צלקת. כיוון שהגוף לא יכול לשחזר את הרקמה כפי שהייתה, הרקמה החדשה תהיה בעלת מרקם ואיכות שונה מהרקמה שמסביב.
[עריכה] צלקות אבנורמליות
ישנם שני סוגים של צלקות הנוצרות כתוצאה מכך שהגוף מייצר עודף קולגן:
- צלקת היפרטרופית - גוש אדום מוגבה בעור, אשר אינו גודל מעבר לפצע המקורי.
- צלקת קלואיד - מצב קשה שבו הגוף מייצר קולגן ללא סוף, כשהתוצאה היא גוש גידולי גדול (אך שפיר).
לחלופין, צלקת יכולה להיות בצורת גומחה שקועה בעור. גומחות אלו נוצרות כאשר מבני הייסוד התומכים בעור, כגון רקמות שומן או שריר, אבדו.
[עריכה] הטיפול בצלקת
לא ניתן להיפטר לגמרי מצלקת, היות ותמיד ישארו עקבות במקום. לעומת זאת, ניתן לשפר את המראה של האזור בעזרת מספר סוגים של טיפולים.
ניתוח פלסטי מאפשר לשפר את האיזון, הצורה והחלקות של אזור הצלקת בכדי לתת לו מראה קצת יותר אחיד. ניתוח לעתים יגדיל את הצלקת אך ישפר את המראה הכללי שלה. יש להדגיש כי אין באפשרות המנתח לחדש את מלאי המלנוציטים בשטח העור של הצלקת, ולכן גוון העור תמיד יסבול משוני, במיוחד לאחר שיזוף.
[עריכה] ראו גם
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
