צ'רלי גול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'רלי גול (8 בדצמבר 1932 - 6 בדצמבר 2005), רוכב אופניים לוקסמבורגי. היה אחד מרוכבי האופניים הבולטים ביותר בשנות ה-50 של המאה העשרים. למרות שהיה בעל יכולת גם ברכיבה נגד השעון, התפרסם במיוחד בכישורי הטיפוס שלו ונודע בכינוי "מלאך ההרים" (L'Ange de la montagne). השגיו הגדולים ביותר היו נצחונו בטור דה פראנס ב-1958 ושני נצחונותיו בג'ירו ד'איטליה בשנים 1956 ו-1959. גול נודע במיוחד ביכולתו הגבוהה בתנאי קור ורטיבות וניצל יכולת זו לתקיפת יריביו למירוץ כשתנאים אלו התקיימו. בנוסף להצטיינותו במירוצי הכביש הצטיין גול גם בתחום מירוצי הסייקלו קרוס. גול העדיף לרכוב בהרים כשהוא מדווש במהירות גבוהה ובהילוך נמוך והצטיין בבריחות ארוכות בהרים בהן רכב לבדו.
גול נולד בעיר לוקסמבורג כבן למשפחת קצבים ועבד כקצב עד שהפך לרוכב מקצועני בשנת 1953. כבר בעת היותו חובב, ב-1952, הוא סיים שני בטור של אוסטריה וזכה לנצחונו הראשון במירוץ בהשתתפות רוכבים מקצוענים ב-1953 בלוקסמבורג. כמו כן, הוא סיים שני באותה שנה במירוץ הדופינה ליברה. ב-1954 הוא סיים במקום השני באליפות ארצו, מירוץ בו זכה שש פעמים בהמשך הקריירה שלו, זכה בקטע במירוץ הדופינה ליברה וזכה במדליית הארד באליפות העולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנותיו הראשונות בטור דה פראנס ובג'ירו ד'איטליה
גול זינק לראשונה טור דה פראנס בשנת 1953 אך נטש את המירוץ כבר בקטע השישי. גם בשנת 1954 הוא נטש את המירוץ, הפעם בקטע ה-12. אולם, ב-1955 הוא כבר הטביע חותמו על המירוץ עת זכה בנצחון בשני קטעים. בראשון שבהם בהרי האלפים, בקטע אשר עבר את הפסגות המפורסמות של הטלגרף והגליבייה והסתיים בבריאנסון ניצח גול בהפרש של מעל 13 דקות לאחר שהוביל לכל אורך הקטע. הנצחון השני היה בפירנאים לאחר שתקף את מוביל המירוץ, לואיזון בובה וגבר עליו. בסיום המירוץ זכה גול בתואר מלך ההרים ובמקום השלישי בדרוג הכללי (המנצח היה לואיזון בובה).
גול זכה להשגו הגדול הראשון כשניצח במירוץ הג'ירו ד'איטליה ב-1956. הוא זכה גם בשלושה נצחונות בקטעים בודדים במירוץ. באחרון שבהם, שנערך בהרי הדולומיטים והסתיים במונטה בונדונה שליד טרנטו, תוך מאבק בסופת שלגים הוא גבר על יריביו בהפרש של כמעט שמונה דקות וטיפס מהמקום ה-11 בדירוג הכללי, אל המקום הראשון. באותו יום חורפי קשה, נטשו 46 רוכבים מתוך 89 המשתתפים, שנותרו בג'ירו בשלביו המאוחרים, את המירוץ. קטע זה, אשר קבע כמעט לבדו את תוצאת המירוץ, נכנס להיסטוריה כאחד משיאי הג'ירו ד'איטליה בכל הזמנים. מארגן הטור דה פראנס באותה עת, ז'אק גודה, התייחס אל קטע זה ואמר: "יום זה עלה על כל דבר שראינו עד עתה במונחי כאב, סבל וקושי".
בטור דה פראנס באותה השנה היה המצב שונה. גול צבר פיגור של כ-30 דקות אחרי ששת הקטעים הראשונים במירוץ. גם יכולתו הגבוהה בהרים אשר זיכתה אותו שוב בנצחון בתואר מלך ההרים הביאה אותו בסיום למקום ה-13 המאכזב, בפיגור של 32 דקות אחרי המנצח רוז'ה וולקוביאק. גול זכה בשני קטעים במירוץ זה. הראשון היה קטע אישי נגד השעון במעלה הר והשני היה בקטע הררי שהסתיים בגרנובל.
[עריכה] הנצחון בטור דה פראנס
ב-1957 לא הצליח גול להגן על תוארו בג'ירו ד'איטליה וסיים במקום הרביעי (המנצח - גסטון ננצ'יני), אך הצליח לזכות בשני קטעים במירוץ. הראשון במירוץ אישי נגד השעון שהסתיים בפסגה והשני בקטע הררי, יום לאחר שהפסיד את החולצה הורודה, חולצת המוביל במירוץ. בטור דה פראנס של אותה שנה פרש גול מהמירוץ כבר בקטע השני.
ב-1958 סיים גול את הג'ירו ד'איטליה במקום השלישי בדירוג הכללי (המנצח - ארקולה בלדיני) וזאת לאחר שניצח קטע אישי נגד השעון, גם הפעם קטע במעלה הר. בטור דה פראנס באותה שנה הוא היה בשיא יכולתו. תחילה ניצח בקטע אישי נגד השעון תוך שהוא גובר על ז'ק אנקטיל אשר נחשב כמומחה לקטעי המבחן האישי נגד השעון ואשר ניצח במירוץ בשנה הקודמת. לאחר מכן, בהרי הפירנאים, הפגין את עליונותו המטפס הספרדי המפורסם פדריקו בהמונטס. אולם, כשהתקיים לראשונה טיפוס במתכונת של מירוץ אישי נגד השעון לפסגת המון ונטו שבחבל פרובאנס, ניצח בקטע גול וגבר על בהמונטס. בעקבות נצחונו, שהושג בשיאו של גל חום, עבר גול למקום השלישי בדרוג הכללי. שני קטעים גרועים ביותר, מבחינתו של גול, שהתקיימו בהרי האלפים, הביאו אותו לעמדת פיגור בת 16 דקות מול מוביל המירוץ, רפאל ג'מיניאני. בקטע האחרון שהתקיים באלפים במזג אוויר קר וגשום והסתיים באקס לה ביין, יצא גול להתקפה מכרעת במטרה לסגור את הפער העצום והצליח לנצח בקטע ולהקדים את ג'מיניאני במעל ל-14 דקות. בעקבות נצחונו המזהיר התקדם שוב גול אל המקום השלישי בדרוג הכללי. כעבור יומיים, בקטע אישי נגד השעון אשר הסתיים בעיר דיז'ון ניצח גול בפעם הרביעית במירוץ ועלה לראשות הדרוג הכללי. למחרת, בפריז, הוא חגג את נצחונו המפתיע.
[עריכה] הנצחון השני בג'ירו ד'איטליה
כבר בתחילת הג'ירו ד'איטליה של שנת 1959 החל המאבק בין גול ובין ז'ק אנקטיל על הבכורה. בקטע השני במירוץ ניצח אנקטיל ועבר להוביל את המירוץ ובקטע השלישי, הקטע ההררי הראשון באותה שנה, ניצח גול וזכה בחולצת המוביל. גול המשיך להוביל ואף ניצח בקטע של מירוץ אישי נגד השעון במעלה הר הוזוב. גול המשיך להוליך במירוץ עד הקטע ה-15 שהתקיים בין טרנטו ובולצאנו. בקטע זה פיגר גול אחרי חבורת החוד והפסיד את ההובלה לאנקטיל. אנקטיל אף הגדיל את הפער לאחר שניצח בקטע נוסף של מירוץ אישי נגד השעון וכך הגיעו לקטע לפני האחרון במירוץ כשגול מפגר אחרי אנקטיל ביותר מ-3 דקות. בקטע שהסתיים בקורמאיור שעל מורדות המון בלאן ניצח גול. הוא הקדים את אנקטיל בכמעט 10 דקות ועבר להוליך בדרוג הכללי, הולכה שעליה הצליח לשמור גם בקטע האחרון שהסתיים במילאנו שם גם הוכתר למלך ההרים של המירוץ. עם נצחונו השני בג'ירו, הפך גול לרוכב הלא איטלקי הראשון אשר זכה פעמיים במירוץ.
[עריכה] סיום הקריירה
בטור דה פראנס של 1959, אשר בא אחרי זכייתו בג'ירו, סיים גול במקום ה-12 המאכזב. הוא ניצח שוב בקטע שהסתיים בגרנובל והקדים באותו קטע את בהמונטס אשר ניצח בסיום המירוץ בדירוג הכללי.
בג'ירו ד'איטליה של 1960 סיים גול שלישי בדירוג הכללי לאחר אנקטיל שניצח וננצ'יני שסיים שני. גול ניצח בקטע ההררי הקשה בדולומיטים שהסתיים בבורמיו. בטור דה פראנס של 1960 לא נטל גול חלק בגלל פציעה.
בג'ירו ד'איטליה של 1961 סיים גול רביעי. הוא ניצח שוב את הקטע הקשה ביותר בדולומיטים שגם הפעם הסתיים בבורמיו. בקטע שאורכו היה 275 ק"מ ועבר בארבע פסגות, כולל הפסגה המפורסמת של הסטלוויו, הקדים גול את המקום השני (מנצח הג'ירו ב-1961, ארנלדו פמביאנקו) ביותר משתי דקות.
בטור דה פראנס באותה שנה זכה שוב בנצחון בקטע שהסתיים בגרנובל, אך נפצע במהלך אותו קטע בעת שנפל עם אופניו בירידה מקושרון. למרות שנפגע בירך, בכתף ובברך, הוא הצליח להמשיך ולזכות בקטע, אך הפציעה גרעה מיכולתו בהמשך המירוץ. הוא הגיע לקטע האחרון כשהוא מדורג שני בדירוג הכללי (אחרי אנקטיל שגם זכה במירוץ), אך בקטע האחרון חלף על פניו קרלזי האיטלקי ודחק אותו למקום השלישי בהפרש של שתי שניות בלבד.
ב-1962 נטל גול חלק גם בג'ירו ד'איטליה וגם בטור דה פראנס. את הג'ירו הוא נטש סמוך לסיום המירוץ ובטור דה פראנס הוא סיים תשיעי, הרחק מאנקטיל שניצח בפעם השלישית במירוץ.
בסיום עונת 1963, לאחר שזינק לטור דה פראנס ופרש בקטע ה-16, הודיע גול על פרישה. הוא ניסה לשוב ולהתחרות ב-1965 אך ללא הצלחה יתרה.
לאחר הפרישה ניהל גול במשך חצי שנה בית קפה בעיר לוקסמבורג, לפני שנעלם מהתודעה הציבורית. לאחר 23 שנים התגלה שוב כשהוא מנהל אורח חיים של מתבודד בבקתה קטנה ביער בארדנים. הוא הוזמן ב-1989 לפתיחת הטור דה פראנס אשר הוזנק בלוקסמבורג והחל מאז לעקוב שנית אחרי הנעשה בעולם מירוצי האופניים. הוא התכבד והכתיר את לאנס ארמסטרונג בחולצת מלך ההרים, חולצה שהייתה מזוהה במידה רבה עם גול במשך הקריירה שלו, בקטע הפותח של הטור דה פראנס בשנת 2002 שנערך שוב בלוקסמבורג [1]. מבין הרוכבים בדור האחרון, נטה ליבו של גול במיוחד אחרי מרקו פנטאני שבדומה לגול, הלהיב את ההמונים בקטעי ההרים באלפים ובדולומיטים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
]
