קבוצות המאבק של מעמד הפועלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבוצות המאבק של מעמד הפועלים (גרמנית: Kampfgruppen der Arbeiterklasse) הייתה הזרוע הצבאית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.
[עריכה] היסטוריה
אחרי המרד המזרח גרמני ביוני 1953, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי נוכחה לדעת שהיא זקוקה לכוח צבאי מפלגתי שיהיה נאמן לה ולכן היא הקימה את קבוצות המאבק של מעמד הפועלים.
השימוש הגדול ביותר בקבוצות המאבק נעשה בשנת 1961 בזמן בניית חומת ברלין. קבוצות המאבק שנחשבו הכי אמינות מבחינה אידיאולוגית השתתפו בבניה ושמירה על החומה, כ-8,000 איש שהיו 20% מקבוצות המאבק השתתפו במאמץ הבנייה. כעדות לנאמנותם האידיאולוגית תעיד העובדה שרק 8 חברים ניצלו את ההזדמנות כדי לערוק לגרמניה המערבית.
מפלגת האיחוד הסוציאליסטי נמנעה משימוש בקבוצות המאבק כדי לדכא את ההפגנות שפרצו בשנת 1989 מכיוון שרבים מחבריה הזדהו עם המפגינים וכמה אף השתתפו בהפגנות. עם נפילתה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי והדמוקרטיזציה בגרמניה המזרחית קיומם של קבוצות המאבק איבד את הצדקתו ולכן בדצמבר 1989 הפולקסקאמר החליט על פירוקם, תהליך הפירוק התחיל באותו החודש והושלם במאי 1990.
[עריכה] ארגון ופיקוד
קבוצות המאבק היו כפופות באופן ישיר לפיקודו של הפוליטביורו של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי.
יחידות קבוצות המאבק היו מאורגנות לפי מקומות העבודה של חבריהם ובפעילותם הייתה מוגבלת לרמה האזורית מלבד יחידות מיוחדות שיועדו לכך.
מספר החברים בקבוצות המאבק היה בערך 210,000 איש, מתוכם 187,000 איש בשירות פעיל והשאר בשירות מילואים, החברים נדרשו להיות חברי מפלגה או לחלופין להיות חברים באיחוד האיגודים המקצועים החופשי גרמני.
[עריכה] אימונים
אימונם של חברי קבוצות המאבק נעשה על ידי הפולקספוליציי ומחנות אימונים נערכו אחד לשנה למען ריענון מוכנות הקרב, קבוצות המאבק היו מצוידות בנשקים לפיזור הפגנות של המשטרה.
את האינדוקריניזציה הפוליטית חברי קבוצות המאבק קיבלו מהסניף המקומי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי.
