קינת דוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קינת דוד היא שיר ההספד שנשא דוד לאחר שנודע לו על מות שאול ויהונתן, אשר בו הוא מתאר את גבורתם, את גדלותם, ואת נפילתם. דוד מבכה את שניהם יחד, ולאחר מכן מייחד קינה מיוחדת לשאול, וקינה אישית ליהונתן, שבה הוא מביע את האהבה הרבה ששררה בינו לבין יהונתן.
הקינה מופיעה בתחילת ספר שמואל ב' (א, יט-כז):
- הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים?
- אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן,
- פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
- הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת
- כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן
- מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
- וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.
- שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם,
- בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
- מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
- בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה
- הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים,
- הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
- אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה,
- יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
- צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד
- נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
- אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה?
בתחילת הקינה פונה דוד אל "הצבי ישראל", היינו יופיו, הודו של ישראל; אליו הוא אומר: "על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים" כלומר - ראה כיצד על הריך ההדורים נפלו הטובים.
לאחר מכן הוא מתייחס לשמחה לאיד הרבה השוררת במחנה האויב בעקבות נפילת מלך ישראל, ומבקש רטורית שלא יודיעו בחוצות הערים הפלשתיות - גת ואשקלון - פן יחגגו שם את הניצחון.
דוד מקלל את הרי הגלבוע, שבהם נפלו שאול ויהונתן, שלא ירדו בהם גשמים; כניגוד להיותם ירוקים ורעננים. זוהי קללה מטאפורית כדוגמת קללת איוב את היום שבו נולד, ואולם ראשוני הציונות שהתיישבו באזור הגלבוע תפסו לעתים את הקללה כפשוטה, והצהירו שהם יגאלו את הגלבוע מיבשותו. למעשה, לא היה הגלבוע יבש מעולם, ואף קיימים בו יקבים מתקופות שונות.
מעבר לגבורתם של שאול ויהונתן, מבכה דוד גם את מותו של שאול שדאג לבנות ישראל ו"הלבישן שני עם עדנים"; את יהונתן מבכה דוד כרע, ומצהיר כי אהבתו של יהונתן נפלאה לו יותר מאהבת נשים.
קינת דוד מושמעת לא מעט בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
