קרב בית צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ליסיאס, שרגז מהמפלה הקודמת בקרב אמאוס החליט לנקום, והביא איתו חיל גדול יותר מהקודם. ליסיאס רצה להפתיע ולפלוש ליהודה דרך מדבר אדום מכיוון דרום מאזורים לא מיושבים ביהודים, אך יהודה גילה את תכסיסו וחסם בפניו את הדרך לירושלים. נערך קרב בין שני הצבאות סמוך לבית צור שמדרום לירושלים.

המלך הסורי, אנטיוכוס החמישי (למעשה העוצר ליסיאס), אסף את שרי הצבא, אנשים בעלי מעמד פוליטי בכיר וכן את מפקדי הפרשים. בספר מקבים ב' נזכרות 300 "מרכבות חרמש", מרכבות הבנויות כך שממרכז האופן בולטות סכינים משוננות המיודות לקצור את יחידות הרגלים של האויב. יצויין כי מאז אלכסנדר הגדול פעלו יחידות הפאלאנקס במיתאם טקטי, אסטרטגי ומספרי, עם יחידות הפרשים שבכנפיים ובעורף.

הסלאוקים גייסו לטובת המערכה צבא רב, גם מממלכות אחרות ואף מאיי הים באו שכירים. בסך הכול נמנו מאה אלף רגלי, עשרים אלף פרשים ו-32 פילי מלחמה. במקבים ב' נמסרו נתונים אחרים: 110,000 רגלים, 5,000 פרשים, 22 פילים ו-300 מרכבות מגלים. יוסף בן מתתיהו מונה מחצית מן הכוחות, וזהו, כך דומה, סדר הכוחות הנכון. על הפילים, הודיים במקורם, נאמר שהם "יודעי מלחמה". כלומר, מאומנים ומיומנים בקרבות.

כל הכוחות הללו "ויחנו על בית צור (שישבה על גבעה גבוהה והייתה מנותקת משלושת עבריה במצוקים תלולים) וילחמו ימים רבים ויעשו חישבונות (מכונות מלחמה ומצור, כגון מגדלי מצור, אילי ברזל וכן כלי ארטילריה כגון בליסטרות), ויצאו וישרפון באש וילחמו בגבורה" (מק"א ו' 31). במקבים ב' מתוארת המלחמה בפירוט יתר: יהודה המכבי הצליח, חרף המצור הכבד, להבריח מזון וציוד ללוחמים הנצורים שהתגוננו בבית צור, ורק משהסגיר יהודי בשם רודוקוס לסלאוקים את תוואי נתיבי אספקת המזון והציוד לנצורים, נאלצו המתגוננים להיכנע. אין להוציא מכלל אפשרות כי את ההנחיה להיכנע שיגר יהודה המכבי לנצורי בית-צור, אשר על פי תוכניותיו של יהודה היו אמורים להחזיק מעמד לפחות עד לנפילת החקרא. היות שנפילת החקרא לא נראתה בקרוב, נפלה ההחלטה להיכנע.

בקרב זה הוכה ליסיאס תבוסה ניצחת.

[עריכה] השלכות הקרב

אחרי התבוסה הבין ליסיאס שאין די בהחזרת החירות הדתית, כשמנלאוס משמש בתור הכהן וכי עליו לדבר עם מחנה המורדים. ספר מכבים ב' יא' מספר על משא ומתן בין הצדדים. כמו כן מצוינת שם תעודה המכוונת אל "המון היהודים" ולא אל הגירוסיה, ומתייחסת למסמך, שקיבל ליסיאס על ידי שליחי היהודים.

ליסיאס הלך לקראת יהודה והיה מוכן לויתורים, אך השאיר לאנטיוכוס אפיפנס את המילה האחרונה. צירים רומאיים, ששהו באנטיוכיה באותה העת שלחו איגרת אל היהודים, ובה הם הביעו הסכמה לדברים שאישר ליסיאס, והציעו ליהודים לשלוח אדם, שיבהיר את השקפות היהודים, כדי שיוכלו לייצג את עניין היהודים בפני אנטיוכוס. ראוי לציין, שזאת הפעם הראשונה, שידוע שהרומאים מתערבים בענייני יהודה ישירות. הממלכה הסלאוקית הייתה האויבת המשותפת של יהודה ורומא מכאן שיתוף הפעולה. המקורות לא מוסרים דבר אודות המשך המשא ומתן, אולם באותו הזמן מת אנטיוכוס ממחלה בפרס. יהודה ניצל את שעת הכושר הזו והשתלט על ירושלים.

קרבות מרד החשמונאים
קרב מספר	1	2	3	4	*	5	6	7	8
אתר הקרב:	מעלה לבונה	בית חורון	אמאוס	בית צור	שחרור ירושלים ובית המקדש	בית זכריה	כפר שלמא	חדשה	אלעשה
שנה לפה"ס:	167	167	165	164	164	162	162	161	161
מצביא יווני-סלאוקי:	אפולוניוס	סירון	גורגיאס ניקנור ותלמי	ליסיאס	*	ליסיאס	ניקנור	ניקנור	בכחידס
מצביא יהודי:	יהודה המכבי	יהודה המכבי	יהודה המכבי	יהודה המכבי	*	יהודה המכבי	יהודה המכבי	יהודה המכבי	יהודה המכבי