קרלו ג'זואלדו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דון קרלו ג'זואלדו (8 במרץ 1560 - 8 בספטמבר 1613) היה מלחין איטלקי שפעל בתקופת הרנסאנס.
[עריכה] חייו הפרטיים
קרלו ג'זואלדו היה אציל ונסיך ונוזה שבאיטליה, אם כי רוב ימיו התגורר בנאפולי. בתחילת דרכו כמלחין כתב בעילום שם, ורק בשנת 1590 התחיל לכתוב בשמו האמיתי, לאחר שגילה כי דודניתו, שהייתה גם אשתו, מנהלת רומן עם אציל אחר (ג'זואלדו רצח את שניהם).
כעבור ארבע שנים התחתן שוב, הפעם עם ליאונורה ד'אסטה, אחייניתו של דוכס פרארה. בעקבות הנישואים הלך ג'זואלדו לפרארה, מרכז משגשג מבחינה מוזיקלית, ופרסם שם את ארבעת ספרי המדריגלים הראשונים שלו בין השנים 1593 - 1596. בשנת 1597, חזר ג'זואלדו לנאפולי והחל להשקיע בקריירה המוזיקלית שלו. בשנת 1600 חוו ג'זואלדו וליאונורה אשתו טרגדיה משפחתית: אלפונסו, בנם יחידם, מת. האירוע הקשה גרם לג'זואלדו להזמין את עיטור המזבח המפורסם של כנסיית הקפוצ'ונים בג'זואלדו, שבה נראים ג'זואלדו עצמו, ליאונורה אשתו, דודו הקרדינל (אליו פיתח ג'זואלדו הערצה חולנית), ונשמתו המטוהרת של ילד.
[עריכה] יצירתו
קרלו ג'זואלדו כתב מדריגלים רבים, שלהם משותפים כמה דברים שיחודיים לג'זואלדו: המדריגלים של ג'זואלדו הם כרומטיים ובעלי ייחודיות קיצונית. הכרומטיות הפרועה משקפת את מצב רוחו המתערער של ג'זואלדו, ששיטות ההלחנה שלו הקדימו בהרבה את זמנן. המדריגלים כתובים, כמו כל המדריגלים בזמן זה, לשלושה עד ארבעה קולות. אם זאת יש לציין שהמדריגלים שלו לא השפיעו על המלחינים שבאו אחריו.
