ראש הגולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ראש הגולה (בארמית: ריש גלותא) הוא התואר של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל במשך המאות ה-6 לפני הספירה עד המאה ה-12. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון.

התואר ראש הגולה ניתן מכיוון שבתקופה האמורה הייתה גולת בבל מרכז (או בתקופת בית שני, מרכז משני) של העם היהודי, אולם היא הייתה עדיין גולה ועל מנת להדגיש זאת ניתן התואר. ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל וככזה הייתה לו סמכות לשפוט את אנשיו, לקבוע את שיעורי המסים שהושתו על יהודי בבל, וכן למנות את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.

[עריכה] דמותו

נושא משרת ראש הגולה היה, בדרך כלל, בעל ייחוס משפחתי למלך יהויכין, ולזרע בית דוד המלך. לרוב היה תלמיד חכם והיה מקובל על הקהילה היהודית ועל ראשיה, אולם בתקופת הגאונים היו גם ראשי גולה שלא היו מן החכמים, והדבר גרם לא אחת למחלוקות רבות ולאיבה בין בית ראש הגולה ובין ראשי הישיבות בבבל.

בתוקף תפקידו וסמכותו, היה ראש הגולה אדם מכובד ועשיר, והיו לו קשרים טובים עם ראשי השלטון. הוא היה מוקף פמליא של משרתים ואנשי חצר. אנשים אלו מוזכרים מספר פעמים בספרות חז"ל, ולא לחיוב - החכמים מתחו ביקורת על התנהגותם הכוחנית.

[עריכה] תפקידו וסמכויותיו

ראש הגולה מילא שורה של תפקידים, והיה אחראי לייצוג הקהילה מול השלטון; אחריות לנהלים תִּקניים ולסדר בקהילה היהודית; תיווך בין היהודים לשלטון, ולהפך; דיין, שופט ואחראי לאכיפה מלאה של החוק.

הסמכויות שהיו בידי ראש הגולה גם כן היו נרחבות, וכמעט תמיד הוכרו על ידי השלטון:

עמד בראש בית דין ששפט בעניינים פנימיים של הקהילה.
סמכות מינוי הדיינים הייתה נתונה לו בדרך כלל, אף שבהמשך המינוי היה משותף לו ולגאונים, ולבסוף יוחדה לגאונים (למעט במאה ה–11 כשלזמן קצר חזרה הסמכות לראש הגולה).
הייתה לו גם סמכות למנות גאונים-ראשי ישיבה.
התערב בסכסוכים בין קהילות ובתוך הקהילות.
היו ראשי גולה שנטלו חלק בתהליך ההלכתי. ישנן תקנות שיצאו מן הישיבות, שעליהן חתומים גם ראשי הגולה.
היו לו סמכויות חברתיות: הוא פיקח על הסיוע הבינלאומי לנזקקים.
הייתה לו גם סמכות פוליטית - והוא שהעביר את מס הגולגולת לשלטונות, אף שלא הוא גבה אותו.
בתקופת השלטון הערבי: הוא היה אחראי כלפי השלטונות שהיהודים ממלאים את תנאי עומר.

לרשות ראש הגולה היו נתונים אמצעי אכיפה, כגון האפשרות להטיל חרם, קנס ומאסר. הייתה לראש הגולה גם עוצמה כלכלית, והיא שביצרה את מעמדו. הוא היה בעל אחוזות באזורים שונים. מכתבי נתן הבבלי עולה שיהודים בני 20 ומעלה העלו מס שנתי לראש הגולה. נראה שהדבר החל בתקופה המוסלמית בהשפעת הג'יזיה. הכנסות נוספות הגיעו מהיטל על שטרות (שטרי מכר, גירושין וכד'), ומתרומות שונות.

ב–825 הכליף המוסלמי אל-מאמון ביקש לפגוע בסמכויות ראש הגולה, כמו גם בסמכויות ראשי מיעוטים אחרים. הוא הוציא צו המכיר במנהיגות כל מנהיג שייבחר על ידי קבוצת 10 איש או יותר. לכך היו תוצאות שפיחתו את מעמד ראש הגולה.

[עריכה] היציבות בבבל

במדרש תנחומא מצוין:

"שלא ראו שֶבִי ולא שלל ולא שלט בהן לא יוון ולא אדום (רומא). וצדקה עשה הקדוש ברוך עִם ישראל, שהקדים והגלה את גלות יכניָה... כדי שלא תשתכח מהן תורה שבעל פה. וישבו בתורתן מן אותה שעה עד היום." (תנחומא לפרשת נֹח).