רוג'ר נורינגטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוג'ר ארתור קארבר נורינגטון (נולד ב-16 במרץ 1934) הוא מנצח בריטי אשר נודע בביצועיו למוזיקה מתקופת הבארוק, מן התקופה הקלאסית ומן התקופה הרומנטית אשר עושים שימוש בכלי התקופה ובפרקטיקות ביצוע מן התקופה בה נכתבה המוזיקה (ביצוע אותנטי).
[עריכה] רקע
נוריגטון נולד באוקספורד, אנגליה. הוא החל לנגן בכינור בגיל 10, וכמו כן שר במקהלת הקלייר קולג' שבקיימברידג', בו למד ספרות אנגלית. לאחר כמה שנים בענף הפרסום, החליט שעתידו במוזיקה, והחל מתמקצע בתחום הזימרה והניצוח. נורינגטון הינו תלמידו של אדריאן בולט. בין היתר, למד בקולג' המלכותי למוזיקה שבלונדון. בהיותו בעל רקע כזמר טנור, הקים בשנת 1962 את מקהלת שיץ. בין השנים 1969 ל-1984 שימש כמנהל המוזיקלי של בית האופרה של קנט. בשנת 1987 הקים את תזמורת הנגנים הקלאסיים של לונדון (אשר הונהגה על ידי כנר הבארוק ג'ון הולווי) ושימש כמנהלה המוזיקלי עד 1997, אז הפך למנצחה של תזמורת הרדיו הסימפונית של שטוטגרט.
[עריכה] סגנונו המוזיקלי
נורינגטון נודע בבחירת טמפי מהירים במיוחד ושימוש מושכל ומצומצם בטכניקת הוויברטו, אלמנטים המזוהים עם פרקיטקות ביצוע מן המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. גישתו זו הביאה לו מבקרים ואוהדים רבים כאחד. בביצועיו לתשע הסימפוניות של לודוויג ואן בטהובן מנסה נורינגטון להשאר נאמן לסימוני הטמפי המקוריים של בטהובן, אשר חלקם הוגדרו על ידי מנצחים רבים כמהירים מדי לביצוע. ביצועיו לסימפוניות אלו מעניק מבט רענן על המוזיקה ומאפשר לבחון ביתר קפידה את המרקם הקונטרפונקטי של היצירות.
