רודף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רודף הוא מונח הלכתי המתייחס לאדם המסכן את חברו. המונח שאול מהמקרה הקלאסי, שבו אדם זומם לרצוח את רעהו ורודף אחריו.
דינו של הרודף הוא, כדברי חז"ל, ש"ניתן להצילו בנפשו". כלומר, מותר, ואף מצווה, להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף.
דין רודף אינו תלוי בכוונת הרודף. כך, למשל, עובר המסכן את אמו, מוגדר על ידי הרמב"ם כרודף, ולכן מותר להרגו כדי להציל את האם.
ההיתר להרוג את הרודף אינו חל במקרה ש"ניתן להצילו באחד מאבריו" - כלומר, במקרה שכדי להציל את הנרדף אין צורך להרוג את הרודף, אלא ניתן להסתפק בקטיעת איבר וכדומה. אם בכל זאת אדם הרג את הרודף, פוסק הרמב"ם, שאף שההורג עבר על איסור רציחה, הרי אין בית דין ממיתים אותו, וזאת בניגוד לרוצח רגיל, שדינו מיתת סיף.
חז"ל הקלו על המציל ותקנו, שאדם שהולך להרוג רודף, ובחפזו הזיק לרכוש אחרים - פטור מלשלם, כדי שאנשים לא ימנעו מלהציל.
דיני רודף נדונו בתלמוד במסכת סנהדרין וברמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש.