רוק ישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סצינת הרוק הישראלי החלה בשנות השישים, כאשר להקות רוק אמריקאיות ובריטיות הפכו פופולריות. בתחילה התבסס הרוק הישראלי על יצירה זרה, אך במשך השנים הפך הרוק הישראלי לז'אנר השולט במוזיקה הפופולרית בישראל, והחלה יצירה ייחודית במגוון סגנונות רוק, חלקם בשילוב אלמנטים מקומיים.

[עריכה] התפתחות הרוק בישראל

במשך שנים ניטש ויכוח על דבר קיומו של רוק עברי. היצירה הישראלית עברה דרך ארוכה מהשלב בו רוק נחשב לסגנון זר ואף שלילי (להקת החיפושיות לא הורשתה להופיע בארץ כדי לא "להשחית את הנוער"), לעשייה מקורית ומקובלת על ידי הציבור הרחב.

[עריכה] תחילת הדרך

בראשית הדרך היה הרוק תרבות מוקצה בישראל, שבשנות ה-60' של המאה ה-20 הייתה עדיין חברה מגויסת וסגורה יחסית להשפעות תרבותיות מערביות. חלוץ הרוק הישראלי והראשון שהקליט רוק בעברית היה בצלאל יונגרייז, שבשנת 1962 הקליט את השיר "ילדונת". האמנים המבוססים בישראל אז התייחסו לרוק'נ'רול כאל שגעון חולף וקוריוז, ולכל היותר הקליטו גרסאות פרודיות של שירים בסגנון רוק.

להקות הרוק הראשונות בישראל היו 'להקות הקצב', שהחלו לפעול באמצע העשור במועדוני לילה ודיסקוטקים, תחילה ברמלה ומעט אחר כך גם במתחם המוסכים ובתי המלאכה של רחוב המסגר בתל אביב. הקהל שגדש את המועדונים, וכן המוזיקאים שהיו חברים באותן להקות ראשונות היה בעיקר מקרב ילדי העולים יוצאי המעברות של שנות ה-50' ובני מעמד הפועלים, שהודרו מן הלהקות הצבאיות ומהתרבות הממלכתית הממוסדת שזכתה לדומיננטיות בשיח הציבורי וברדיו של אותן שנים. להקות אלה ביצעו בעיקר שירים ואינטרפרטציות של להקות רוק פופולריות מחוץ לישראל, כמו הביטלס, הצלליות ועוד. בין הלהקות הבולטות בגל הראשון של להקות הקצב נמצאות "האריות" של האחים שוקי וחיים אלגרנטי, "הצ'רצ'ילים" עם חיים רומנו ומיקי גבריאלוב, "השמנים והרזים" עם הסולן עוזי פוקס, "הסגנונות" עם הגיטריסט אבי קרפל, "הבמה החשמלית" עם הגיטריסט שלמה מזרחי, "זהר השביעי" עם המתופף והמלחין זהר לוי, וכן להקות נוספות כמו "הגולדסטארים", "הסינג-סינג", "הכוכבים הכחולים" עם גרי אקשטיין, "העכבישים" ורבות אחרות. להקות אלה מיעטו להקליט חומרים מקוריים אך קיימים מספר תקליטונים של הלהקות הבולטות של התקופה. התיעוד החשוב ביותר של סצינת הקצב הישראלית באותן שנים נמצא באלבום "פסטיבל הקצב הישראלי" (הד ארצי) המתעד מופע בהשתתפות להקות רבות שנערך בחסות השבועון "העולם הזה" בנובמבר 1968 באולם הסינרמה בתל אביב.

לקראת סוף העשור השתכללה סצינת להקות הקצב ואף זכתה למעט לגיטימציה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כאשר מוזיקאים מערביים החלו להגיע לישראל והשפעות מהפכת הפופ החלו לחלחל לתרבות המקומית. אחדות מהלהקות המקומיות צירפו מוזיקאים אנגליים לשורותיהם ונוצרו הרכבים חדשים על בסיס כמה מהלהקות המקוריות. בגל השני של להקות הקצב התבלטו שלוש להקות עיקריות כמובילות סצינת הרוק המקומית: הצ'רצ'ילים שפעלו עתה כהרכב של חמישה נגנים עם הזמר הקנדי סטן סולומון והגיטריסט הבריטי יוצא הטורנדוס רוב הקסלי, היוו את הצלע ההרפתקנית ביותר של הרוק הישראלי עם שילובים חדשניים בין רוק פסיכדלי לבין מרכיבים של מוזיקה ים-תיכונית וערבית. ב1970 יזם המנצח נועם שריף קונצרט משותף של התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם הצ'רצ'ילים, ועבודותיהם המשותפות עם אריק איינשטיין, אושיק לוי ואמנים נוספים מהזרם המרכזי בפופ הישראלי העניקו חותמת כשרות לסצנת הרוק אותה ייסדו. האריות יצרו לרוב פופ מצעדים, למרות שגם להקה זו הייתה חדשנית מאוד לזמנה, ובין היתר הייתה הלהקה הישראלית הראשונה שהתנסתה ברגאיי ("Give me"). ב-1968 זכו האריות להיות להקת הקצב הישראלית הראשונה שהצליחה להכניס שיר משלה למצעד הפזמונים הבריטי ("Our love's a growing thing"). את משולש הקצב הישראלי של אותן שנים משלימה הסופרגרופ עוזי והסגנונות שנוצרה כשסולן השמנים והרזים עוזי פוקס הצטרף ללהקת הסגנונות בהנהגתו של אבי קרפל כותב השירים העיקרי בלהקה היה הקלידן הבריטי אייב אורצ'ובר. סגנונה היה המגוון ביותר ונשען, מלבד פופ בריטי בנוסח הביטלס גם על סול אמריקני והתאפיין בעיבודים מורכבים ועשירים לכלי נשיפה בנוסח דם יזע ודמעות, שיקגו ואחרים.

בתפר שבין שנות ה-60' וה-70' החלה התעניינות ברוק מצד האמנים המצליחים של הממסד המוזיקלי ורבים מהם השתעשעו בהקלטת שירים בסגנון הרוק ובעבודה משותפת עם להקות הקצב. רן אלירן, יוצא הצמד "רן ונמה", הקליט בשנת 69' מספר שירים עם "זהר השביעי" של זהר לוי, אריק לביא השתמש בשירותי הגיטרה של יצחק קלפטר בשיר "שיר סתיו", ודני בן-ישראל, לשעבר כוכב להקת פיקוד צפון הקליט אלבום רוק אוואנגרדי עם הבמה החשמלית. אך מי שעשה את הצעד המשמעותי ביותר לקראת אימוץ הרוק כאסתטיקה דומיננטית במוזיקה הישראלית היה אריק איינשטיין, שבשנת 1969 הפך את הצ'רצ'ילים ללהקת הליווי הקבועה שלו בהופעות ובתקליטים.

תקליטיו של איינשטיין מאותן שנים, "פוזי" (1969), "שבלול" (1970), "פלסטלינה" (1970) ו"בדשא אצל אביגדור" (1971) נחשבים לפורצי דרך באופן שבו מיזגו לחנים ועיבודים של רוק עם טקסטים בעברית, והיו מהפכניים הן בתפיסה המוזיקלית הרעננה שהציגו והן במעבר שייצגו משירה לאומית מגוייסת כפי שהתבטאה בלהיטי הלהקות הצבאיות ששלטו בכיפה בעשור הקודם לשירים אישיים. להקת הרוק המצליחה הראשונה ששרה בעברית, הייתה להקת כוורת.

בתחילת שנות השבעים החלה להתפתח סצינת הרוק המתקדם הישראלי. אחד האמנים הראשונים היה שלמה גרוניך, שבשנת 1971 שחרר את אלבומו "למה לא סיפרת לי?". להקת רוק מתקדם נוספת בשנות השבעים הייתה ששת.

[עריכה] שנות השבעים

בשנות השבעים קמו להקות רבות. מהן, ניתן לציין את תמוז שזכתה להצלחה ואת אחרית הימים ושמיים שזכו להצלחה פחותה ואף התקיימו זמן קצר בלבד. הלהקה המצליחה ביותר בשנות השבעים, הייתה להקת כוורת אשר שילבה רוק והומור יחודי. בסוף שנות השבעים התבלטו זמרים ששרו וניגנו רוק, ואף זכו להצלחה: שלום חנוך, אריאל זילבר, צביקה פיק (בשילוב עם מוזיקת פופ), אפרים שמיר, יצחק קלפטר וגרי אקשטיין.

[עריכה] שנות השמונים

בשנות השמונים פעל מספר מצומצם של להקות רוק פופולריות, ביניהן הקליק, משינה, בנזין, ותיסלם. בנוסף פעלו להקות כמו פופלקס, פוליאנה פרנק ונוער שוליים שהתקשו לפרוץ למרכז הבמה ונעלמו לאחר זמן קצר יחסית, אך השאירו את חותמם.

[עריכה] שנות התשעים ואילך

בתחילת שנות התשעים פרחה תרבות הרוק בישראל לזמן מה, הסגנון הפך מקובל יותר, והחל עידן "להקות הרוקסן" שזכו לחשיפה קלה יותר והופיעו במועדונים דוגמת הרוקסן ובפסטיבלי רוק דוגמת פסטיבל ערד. בין להקות וזמרים אלו נמנים טאטו, כרמלה גרוס ואגנר, גן חיות, פורטיסחרוף, איפה הילד?, זקני צפת, מופע הארנבות של ד"ר קספר ואבטיפוס. למרות משברים ותקופות שפל בעולם הרוק הישראלי (כמו אסון פסטיבל ערד ב-1995, אחריו ירדה הפופולריות של ארוע זה), במשך העשור הבא הפך הרוק בישראל ליצירה מרכזית ומקובלת, וקמו להקות חשובות כמו המכשפות ומוניקה סקס.

[עריכה] יוצרים דומיננטים

אביב גפן

הלהקה שהחזיקה מעמד זמן רב ביותר והשפיעה רבות על עיצוב הרוק הישראלי הייתה להקת משינה שקמה ב-1984, התפרקה ב-1995 וחזרה לפעילות ב-2003. במשך שנות פעילותה, הוציאה להקת משינה תחת ידה מוזיקה במגוון סגנונות רוק, בהשראת אמנים רבים מארצות הברית ובריטניה, ביניהם מדנס, בוב דילן ונירוונה, ולא פעם ניכר בשיריה דמיון רב לשירים מסוימים פרי יצירתם של אמנים אלו.

זמר הרוק הבולט בפעילותו ובפופולריות שלו מעל לעשור, הוא אביב גפן, שהוציא בין 1992 ל-2006 10 אלבומים, וזכה למעמד של כוכב רוק בקרב בני נוער. שיריו מאופינים במחאה חברתית, ובתחילת דרכו בלטה בהם (ובהתנהלותו הכללית) אנטי ממסדיות, שפחתה עם התבססות מעמדו במרכז העשיה המוזיקלית בישראל.

להקות ואמני רוק בולטים נוספים כוללים את: שלום חנוך, היהודים, ואף להקת רוקפור, אשר חבריה עורכים סיבובי הופעות מוצלחים גם בחוץ לארץ.

להקות רוק עבריות משנות האלפיים כוללות בין השאר את להקת הפאנק רוק שייגעצ ואת ישראלים\פעולה\סקס של יוצאי להקת זקני צפת.

מאז שנות השמונים, לישראל הייתה סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת' מטאל (Death metal), דום מטאל (Doom Metal), בלאק מטאל (Black metal), פאנק (Punk) ורוק גותי (Gothic rock). הלהקות הישראליות הידועות ביותר הינן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל גותי ואלמנטים אוריינטאליים עם גיטרות צווחות ומילים המתמקדות בנושאים ישראליים כגון השואה והסכסוך הערבי ישראלי, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית אוריינטלית ומטאל נקרא "מטאל אוריינטלי" והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. שני שירים של סיילם, "העיירה בוערת" ו"אל תסתר", מושרים בעברית, וכך גם "נורא אל נורא" של אורפנד לנד. להקות הארד רוק/מטאל ששרות בעברית כוללות את היהודים, קרוספייר וריח מטאל.