רעשי הרחוב חודרים אל הבית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רעשי הרחוב חודרים אל הבית ציור של אומברטו בוצ'וני משנת 1911 המדגים את הסגנון הפוטוריסטי. שמן על בד.
בציור נראית אישה עומדת על המרפסת ומשקיפה לרחוב. מי שצופה בתמונה נמצא, כביכול, עם האישה במרפסת וצופה יחד איתה על המתרחש ברחוב. הציור מתאר כיצד הרחוב, או העיר, נבנים. האישה מתבוננת על העיר העתידנית: מתוארים מבנים וסביבם פיגומים, ועליהם פועלים. הציור מאוד רועש, יש בו הרבה תנועה וצבעוניות.
האישה בתוך הבית מסמלת את העבר, את האישה האיטלקייה המסורתית. כשהיא מסתכלת החוצה היא רואה את הקדמה. זהו שינוי גדול מאוד שעובר על נשים מסורתיות. הרס העבר מתואר על ידי בוצ'וני באמצעות תיאור הבניינים כנופלים, דבר שיוצר תחושה של התמוטטות, הכול נראה כאילו נופל אל תוך תהום בה שולטים הצהוב-האלים והאדום-החם. העתיד מאוד רגשני ודינמי. הצבעים הקרים בחוץ חודרים אל תוך האישה - הקדמה חודרת אליה ופוצעת אותה כמו חרבות.
בוצ'וני מבטא בציור את עמדתו הכפולה כלפי העתיד: מצד אחד הוא בעד העתיד, ומצד שני הוא רואה כיצד עתיד זה יהרוס את הביתיות והמשפחתיות.
בוצ'וני משתמש בציור בשתי שפות אמנותיות:
- קוביזם - תורם לתחושת השבירה, החדות וההתמוטטות.
- פוביזם - תורם לתחושת הרגש באמצעות ההתנגשויות בין הצבעים.
הקומפוזיציה סגורה, מרכזית ועמוסה - מעגל אחד שנשאב פנימה. תפיסת החלל היא שטוחה יחסית, המישורים נראים זה מעל זה. פני השטח נשארים לא מעובדים, משיכות המכחול גסות, והדבר תורם לתחושת הרעש שבציור.
