רשות מקומית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשות מקומית היא גוף העוסק בניהול העניינים המקומיים של יישוב או קבוצת יישובים. עם השירותים שמעניקה רשות מקומית לתושביה נמנים: תכנון היישוב ומתן אישורי בנייה בו, רישוי עסקים, אספקת מים, הפעלת מערכת החינוך, פינוי אשפה וניקוי הרחובות, אירועי תרבות, כבאות ועוד. במדינת ישראל 251 רשויות מקומיות.
רשויות מקומיות בישראל הן משלושה סוגים:
- עירייה: יישוב גדול בעל אופי עירוני.
- מועצה מקומית: רשות מקומית בעלת אופי עירוני, שמספר התושבים המתגוררים בה קטן מכדי להכריז עליה כעל עיר.
- מועצה אזורית: מועצה מקומית המאגדת מספר יישובים כפריים ויישובים קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים.
ראש הרשות המקומית (ראש העירייה, ראש המועצה המקומית או ראש המועצה האזורית, בהתאם לאופי הרשות המקומית) נבחר לתפקידו בבחירות דמוקרטיות, ולצדו נבחרים חברי מועצת הרשות. כאשר רשות מקומית נקלעת למצב כספי קשה מאוד, הפוגע ביכולתה לתפקד, מפזר שר הפנים את מועצת הרשות ומדיח את ראש הרשות מתפקידו, וממנה ועדה קרואה לניהול הרשות המקומית עד להבראתה.
למועצת הרשות המקומית נתונה סמכות להתקין חוקי עזר לשם הסדרת החיים בתחומי הרשות, ולגבות מסים לשם מימון פעולתה של הרשות המקומית. בנוסף למסים שהרשות גובה ישירות מתושביה היא מסתייעת בתקציב ממשלתי המועבר אליה באמצעות משרד הפנים.
עיריות והמועצות המקומיות בישראל מאוגדות במסגרת מרכז השלטון המקומי בישראל, שנוסד בשנת 1938. המועצות האזוריות מאוגדות בנפרד בארגון המועצות האזוריות.
