ר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ר | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||
| אלפבית עברי | ||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | |
| ז | ח | ט | י | כ | ל | |
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | |
| ק | ר | ש | ת | |||
| אותיות סופיות | ||||||
| ך | ם | ן | ף | ץ | ||
ר היא האות העשרים באלפבית העברי. התפתחה מצורת הראש, מכאן שמה - רי"ש.
מקביל לאות R הלטינית. המבטא המקורי של הרי"ש היה כנראה בנדנוד חוד הלשון ליד השיניים כמו בשאר השפות השמיות. הגייה זו נשתמרה ברוב עדות ישראל עד קום המדינה. במאות האחרונות הפך ההגה R בכמה לשונות אירופאיות, כגון צרפתית וגרמנית, וכן בהרבה להגים של היידיש, לעיצור ענבלי. הגייה זו היא הנפוצה בישראל, אבל עדיין מקפידים על ההגייה המקורית בדבור פורמלי מאוד, כגון ברדיו. אכן, יש עדות שפורסמה לאחרונה שבארץ ישראל בימי הביניים הייתה הרי"ש ענבלית ("תורת הקריאה במקרא" מאת אילן אלדר), אבל ההיסטוריה של תופעה זו אינה ברורה.
בחלוקתה של אותיות בספר יצירה לחמשת מוצאי הפה שייכת הרי"ש לעצורי השיניים ז ש ס ר צ. כמובן, זה משקף את הגייתה המקורית כעצור קדמי ולא ענבלי.
בחוקי הדקדוק העברי האות ר' מתנהגת לעתים כאות גרונית. כך, למשל, היא אינה מקבלת דגש. אמנם אין זו תוצאה של הגייה ענבלית של הרי"ש, רק שהיא נחלשה כגרונית (עיין דקדוק ברגשטרסר 28U). יש אמנם מסורות לשון של העברית, למשל ההגייה התימנית של לשון חז"ל, שבהן רי"ש מקבלת דגש חזק לאורך כל הנטייה ככל עיצור אחר. במקרא עצמו יש למעלה מעשרה מקומות שבהן רי"ש דגושה בדגש חזק, ומדובר כנראה בשריד לשלב שבו הייתה רי"ש דגושה בנוסח המסורה, או בחדירה של הגיית לשון חז"ל לתוך הניקוד הטברני של המקרא.
בגימטריה ערכה 200. בערכה זה היא מופיעה במושג "רמ"ח איברים".
ר' הוא הקיצור של רב, רבי, רבן, רבנו, וכן של ראה או ראו (לצורך הפניה).
האות ר' מופיעה בביטוי העברי:
- בשין-קוף-ריש: בשקר. נאמר, בשפת הילדים, לאחר דברים שאינם אמת.
[עריכה] ייצוג האות ר
האות ר מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, רש"י, סת"ם, כתב יד, חיים.
בקוד ASCII מיוצגת האות ר בערך F8, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E8.
בקוד מורס מיוצגת האות ר באמצעות הרצף (משמאל לימין): .-. (נקודה קו נקודה).
הוא ייצוגה של האות ר' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ר באמצעות המילה "רות".
