שאקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאקה (סביב 1787 - 22 בספטמבר 1828) מנהיג שבט הזולו. העלה את בני הזולו ממעמד של שבט קטן לאומה גדולה אשר שלטה על חלק נכבד מדרום אפריקה של היום. הצלחותיו הצבאיות, הרפורמות החברתיות ויחסו אל העמים הכבושים מעמידים אותו בשורה אחת עם המנהיגים הגדולים של תקופתו.
[עריכה] שנותיו הראשונות
שאקה היה בנם הבכור והלא חוקי של הצ'יף סנזאנגאקונה ונאנדי בתו של צ'יף שבט הלנגני. הוא נולד ליד הכפר ששכן באזור של העיר מילמות המודרנית הנמצאת בפרובינציית קוואזולו-נאטאל. הילד שנדחה על ידי אביו בגלל מוצאו הלא חוקי, בילה 6 שנים בקראל של אביו. לאחר מכן, משסר חינם של שאקה ואמו בעיניו של הצ'יף, נאלצו האם וילדה לברוח לבני עמה הלנגני, אך גם שם לא קיבלו הפליטים יחס טוב. נאנדי ושאקה הצעיר מצאו מקלט אצל דודתה בשבט מתתווה החזק, שנשלט על ידי הנגיד ג'ובה הזקן, שהוריש את שלטונו לבנו דינגיסוואיו.
שאקה היה בן 23 לערך כשדינגיסוואיו גייס את האינטנגת (קבוצת גיל) ה"אמ-דלאטשני" ושילבה בחטיבת ה"איזי-קווה". הוא שירת בשורות החטיבה במשך 6 שנים, ותוך כדי הוא עלה בסולם הדרגות הודות לאומץ לבו וכשרונו הצבאי. עם מותו של סנזאנגאקונה, אביו של שאקה, ב1816 דינגיסוואיו עזר לבן טיפוחיו לתפוס את השלטון ולהפוך למנהיגם של בני הזולו. בזכות ניסיונו הצבאי, שהצטבר אצל שאקה בשנות חייו בשבט השכן, הוא הוציא לפעול כמה רפורמות חשובות במבנה הצבא של בני הזולו העיקריות שבהן הוא גיוס צבא קבע. בנוסף שינה שאקה את כלי הנשק והכניס את מבנה האימפי לתורת הלחימה של בני השבט. לפני הרפורמות של שאקה, המלחמות התנהלו על מנת לפתור סכסוכים מקומיים, ללא צבאות סדירים. כעת, בעזרת הטקטיקה החדשה שהשתבמה באימפי היו יכולים בני הזולו לגבור על אויבהם.
[עריכה] חזרתו של שאקה לבני הזולו ומלחמת האזרחים
אחרי מות אביו ב-1816, תפס שאקה את השלטון על פלג זניח בחשיבותו משבט הזולו. משימתו הראשונה הייתה הנקמה באויביו משחר נעוריו והריגת רבים מהם מתו ביסורים קשים ביותר. גם הלאנגני סבלו מנחת זרועו אם לא היו מצליחים להזכר באירוע, בו עזרו לשאקה ואמו בשעתם הקשה. שאקה הכיר בדינגיסוואיו, ושבטו מתתווה הגדול, בתור הריבון פרק זמן קצר אחרי שהוא השתלט על הזולו. שאקה הוכיח את ערמומיותו שנה לאחר מכן כאשר בגד בדינגיסוואיו והצטרף לזווידה, מלכם של הפלג הצפוני של שבט הזולו, הידוע בשם הנדוואנדווה הצפוני. פרק זמן קצר לאחר מכן באותה שנה, הוא בגד גם בזווידה וניסה לכרות ברית עם פלגים פורשים משבט מתתווה בראשותו של קוואבה נגד זווידה, אך קוואבה סירב להצטרף אליו. כתוצאה מסירובו של האחרון, שאקה גייס את כוחותיו והביס את הקוואבה בסוף אותה שנה בקרב.
אחרי הניצחון על קוואבה, יצא שאקה למלחמה בזווידה. המלחמה הזאת ידוע בשם "מלחמת האזרחים של הזולו". הקרב הראשון נגד זווידה נערך בגבעת גקולי בשטחו של שאקה. בעזרת טקטיקה מזהירה הצליח שאקה להביס את הכוחות הפולשים שהיו גדולים פי 2 מכוחותיו שלו. למרות הניצחון בקרב, לא הצליח שאקה להנחית מכה ניצחת על הנדוואנדה בגלל המספר הקטן של הלוחמים שהיו זמינים לו באותה עת.
זווידה הצליח להשתקם ופלש בשנה הבאה בפעם נוספת לשטחיו של שאקה. שאקה נמנע מקרב ישיר והתיש את אויבו במרדפי חתול ועכבר בשטח לא מוכר לכוחותיו של זווידה, תוך כדי שהוא מטריד אותם בכל הזדמנות בפשיטות, רציחת חיילים תועים, השמדת הספקה וכו'. משלא הצליח למצוא את שאקה ולנוכח ההצקות הרבות, בחר זווידה לסגת בלי קרב. שאקה שידע על תוכניותיו מפי מרגליו הרבים טמן לו מלכודת. כאן המקורות מספרים על שני אירועים אפשריים, האחד על מתקפת פתע על זווידה בעת חציית נהר והשני על מתקפת פתע בלילה בעזרת בוגדים במחנהו של זווידה. לא ברור מהו התיאור הנכון, אך התוצאה ידועה היטב - שאקה הביס את שבט הנדוונדה, פלש לשטחם והחריב את הקראל המלכותי שלהם.
[עריכה] מפקאנה (פיזור) ומותו של שאקה
הצלחותיו הצבאיות של שאקה שילבו פלגים נוספים לתוך האימפריה שלו ואילו האחרים שלא רצו למצוא את עצמם תחת שלטונו בחרו לעזוב את מולדתם ולצאת למסע נדודים. התוצאה של זה הייתה נדידת עמים הידועה בשם "מפקאנה".
שאקה ניסה לבנות יחסי אמון בינו לבין האירופאים, אך נרצח על ידי אחיו החורג דינגאנה שתפס את השלטון. יורשיו לא השכילו לשמור על מדניות פשרנית עם הלבנים והסתבכו במספר מלחמות, האחרונה שבהם הידוע בתור "מלחמת הזולו" בסוף המאה ה-19 הביאה לפירוק מדינתם ושילובם באימפריה הבריטית.
