שדה ורבורג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שדה ורבורג, הוא מושב שיתופי במישור החוף ליד העיר כפר סבא השייך למועצה אזורית דרום השרון.
המושב הוקם בשנת 1938 כישוב חומה ומגדל, על ידי עולים מגרמניה שאליהם הצטרפו עם הזמן עולים מפולין וכן מתיישבים מהארץ.
שמו של המושב ניתן לו על שמו של אוטו ורבורג, שהיה פעיל ציוני והנשיא השלישי של ההסתדרות הציונית.
המושב מונה כיום 350 משפחות, כ-1500 נפשות, מתוכם מעל 250 ילדים ונוער. במושב 100 נחלות, 16 משקי עזר, ושלוש הרחבות בהן 136 יחידות.
[עריכה] היסטוריה
בשנות השלושים, כאשר הבריטים לא מאפשרים עליה חופשית של יהודים לארץ ישראל, מושג הסכם בין הסוכנות היהודית לבין האוצר של גרמניה המאפשר העברת סכומי כסף מוגבלים של יהודים מגרמניה לארץ. את הכסף ניתן היה להוציא אך ורק ע"י רכישת ציוד בגרמניה.ואכן נרכש ציוד כגון צינורות,מדי מים,כלי עבודה. להסכם קראו "העברה". ע"י העברה זו מתאפשרת עלייתן של כמה מאות משפחות מגרמניה שמתחייבות מצידן להתיישב בכפרים חקלאיים בארץ.
בשנת 1937 יצאו משלזיה העילית ומפלחים אחרים, צאצאי אברהם יצחק ויעקב ויבואו לארץ שהובטחה להם ויחנו בכפר-סבא. בזרוע נטויה הובילה חברת "רסקו" (מיסודה של הסוכנות היהודית) צעירים וצעירות מקרב המעמד הבינוני, אשר נמצאו מתאימים להתיישבות על אדמת הקרן קיימת לישראל, לתוך השממה, ליד מושב גן חיים. החברים הראשונים הם שלושים המשפחות של ה"קפיטליסטים" המקבלים כ-1200 ליש"ט להקמת משק חקלאי ועשר משפחות של עובדי ציבור אשר רוכשים מישקי עזר בעזרת הלוואות מהסוכנות. החברים סיפרו כי עד בניית הבתים הם התגוררו בכפר-סבא וגן חיים ומדי יום היו מגיעים למושב בהקמה,כדי להכין את האדמה להתיישבות. לראשוני הכפר הוקצה שטח של ארבע מאות שיבעים וחמישה דונם שחולק לשלושה חלקים כשדרכי עפר מחברים אותם, וביניהם שטחים פרטיים של יהודים וערבים.
במאי 1938 מאחסנים תחמושת בסליק הראשון ולמחרת מגיעות המשפחות הראשונות ומתיישבות במושב.
1948- מלחמת השחרור, לוחמי ההגנה מגיעים לכפר הערבי הסמוך "מיסקי", הכפר נמצא נטוש וכל תושביו ברחו. גברים מהמושב מתגייסים כדי לשמור על המוצבים שבין מיסקי לטירה.
15 במאי 1948, כוחות עיראקיים מגיעים לכביש המחבר את שדה-ורבורג לרמת הכובש. הנשים והילדים מפונים מהמושב ל"העוגן" שליד גן חיים. הגברים הנותרים בכפר תופסים עמדות מסביב. מסיבה שאינה ברורה העיראקים נסוגים כעבור מספר שעות.
1951- מסתיים הליך קליטתם של שתיים עשרה משפחות עולים ניצולי שואה מהונגריה וצ'כוסלובקיה, הליך שהחל ב-1949. בשלב זה מוקצים למושב עוד 2000 דונם. חברי המושב מפעילים באר מים מקומית. בשנה זו מקבל הכפר עוד מאה וחמישים דונם אדמת "פירס" עלי תבנה בעתיד מחצית מההרחבה הראשונה של הנחלות בישוב.
1957-1958- ההרחבה של המושב בתהליך פיתוח. האוכלוסייה החדשה היא קבוצת עולים מפולין ומרוסיה. משפחות אלו נשלחו דרך ארגון "מהעיר אל הכפר" וכן קבוצה של עוזבי קיבוצים. טרם בואם של המתיישבים החדשים נשתל עבורם פרדס משותף של חמש מאות דונם. מתקבלת החלטה רשמית כי השפה בכפר תהיה מעתה עברית. החלטה זו גורמת לחלק מחברי ההנהלה שדוברים גרמנית בלבד להתפטר.
1992- שכון בנים א עולה על הקרקע. "חזון" שהמאבק למימושו נמשך למעלה מעשרים שנה. במנהל מקרקעי ישראל היו שלא אהבו את הרעיון להפשיר אדמה חקלאית כדי לאפשר מגורים לבני המושב. אולם מעז יצא מתוק השכונה הלכה ונבנתה ונוספו למושב עשרים ואחת משפחות.
1997- שכון בנים ב עולה לקרקע ולמושב נוספות עוד 43 משפחות .
2005- שכון בנים ג בתהליכי הקמה למושב מתווספות 72 משפחות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| יישובי המועצה אזורית דרום השרון | |
|---|---|
| קיבוצים | אייל · גבעת השלושה · חורשים · נחשונים · ניר אליהו · עינת · רמת הכובש |
| מושבים | אלישמע · גבעת ח"ן · גן חיים · גני עם · גת רימון · חגור · ירחיב · ירקונה · כפר מל"ל · כפר מע"ש · כפר סירקין · מגשימים · נווה ימין · נווה ירק · עדנים · צופית · צור נתן · רמות השבים · שדה ורבורג · שדי חמד |
| יישובים קהילתיים | מתן · נירית · צור יצחק (בהקמה) |
| בשטח המועצה נמצאת גם מכללת בית ברל | |
