שילוש מקדונלד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שילוש מקדונלד הן שלוש התכונות הראשיות אצל ילדים, שיכולות להצביע על כך שהם יגדלו להיות רוצחים סדרתיים. הם תוארו לראשונה על ידי פרופסור ג'.מ. מקדונלד במאמרו "האיום להרג" מתוך בטאון הפסיכיאטריה האמריקאי.
[עריכה] התכונות
- פירומניה- לכאורה בשביל הריגוש של הרס רכוש.
- אכזריות כלפי בעלי חיים- הרבה ילדים מתאכזרים אל בעלי חיים בממדים קטנים, כמו תלישת הרגליים מעכביש, אבל ילדים שיהיו רוצחים סדרתים לעתיד, יראו מתעללים והורגים חיות יותר גדולות, כמו חתולים וכלבים, ולאו דווקא בשביל ריצוי הסובבים אותם, אלא בשביל הנאתם הפרטית.
- הרטבה במיטה- בגיל יותר מאוחר מאשר הגיל בו הרגל זה נחשב נורמלי.
[עריכה] תאוריות נגד
מוטב לציין, כי שילוש התכונות האלו, אשר פותחו בשנת 1963, העלו שאלות אצל חוקרים רבים אחרים. מחקרים נוספים בנושא נערכו, והם גילו כי ילדים ומתבגרים רבים שנוהגים להצית שריפות או להתעלל בחיות, עושים זאת מסיבות רבות ומגוונות שאינן קשורות לאפיון דמות של רוצח סדרתי (כמו שיעמום, חיקוי של עונשים שהמבוגרים מטילים עליהם, חיפוש זהות "קשוחה", ואף מתוך תסכול וייאוש). לכן יש קושי רב לקבוע האם תכונות אלו מצביעות בהכרח על דמיון לרוצח סדרתי, ואם כן אז באיזו כמות ומינון.
שלוש התכונות האלו כרגע מפורטות במדריך האמריקאי לאפיון מחלות נפש, DSM IV-TR.
