שמואל הירשנברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל הירשנברג (1865 – 1908) צייר יהודי. אביו היה אורג עני, ובנעוריו חי הירשנברג בלודז'.
חינוכו האומנותי היה באקדמיה בקרקוב.
יצירותיו הראשונות החשובות היו: "הישיבה", שזכתה לפרס בינלאומי חשוב, ו"אוריאל אקוסטה ושפינוזה". בסוף שנות העשרים לחייו חי בפריז, את נסיעתו מימן בכסף שקיבל עבור "הישיבה". בפריז הכיר את אשתו.
אחר כך שב ללודז' וצייר את "היהודי הנצחי" ויצירות נוספות שסבבו סביב נושא הגלות. למרות פרסומו חי בעוני ובמחסור.
על יצירתו "הגלות", תמונה של פליטים יהודים נודדים ובראשם מנהיגם, כתב המבקר שמעון מילנר:
- "צער של אלפי שנים זהו הבסיס, האקורד היסודי של אמנות זו; היא מלאה דמעות, היא כוללת בתוכה אנחות נשברות, צרות ותלאות. היא כולה אנקת חללים, שמחות בלולת בתוגה, אנשים כפופים ונדכאים, עצמות יבשות, צללים, צללים וצללים" (מובא בידי דוד דוידוביץ, עתמול, אוקטובר 84').
ב-1907 עלה לארץ ישראל, כדי להיות מורה בבצלאל. הוא הגיע ביוזמת המנהל, בוריס שץ. בארץ, צייר דיוקנאות ונוף בסביבות ירושלים, ביניהם את צורת הר הבית. במכתב למערכת עיתון יהודי בגרמניה כתב: "אני עובד הרבה ומוצא השראה בטבע, בחיים ולאט לאט ובזהירות אני מכניס ב'בצלאל' תיקונים חדשים וסדר".
למרות שנראה שבארץ נכנסה לציור שלו רוח חיים וסרה עגמומיות, למעשה היה אז הירשנברג חולה ביותר, ונפטר מקץ שנה לעלייתו.
[עריכה] היהודי הנצחי
הציור "היהודי הנצחי" (1900) מתאר מחזה זוועה: צלבים והמוני גופות עירומות ויהודי זקן, על פניו הבעת בהלה גדולה, מרים ידיו כנמלט. היד על המצח רומזת גם לאות קין מאחוריה ובכך מרמזת לדימוי הנוצרי של היהודי הנודד. התמונה הגדולה מאוחסנת כיום במוזיאון ישראל, והיא מעוררת קישור אסוציאטיבי לשואה, אף שצוירה יותר מארבעים שנה לפניה. כותב אברהם לוויט [1]:
- "שץ נהג להביא את אורחיו להצטלם ליד התמונה. לבד מאיכותו הציורית, ציורו של הירשנברג הובלט גם מפני שביטא בצורה כה נוקבת את הרעיון שתקומה לאומית בארץ ישראל היא הפתרון היחיד למצוקת החיים בגולה".
