שמואל הלקין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל הלקין (1897 - 1960) היה משורר ומחזאי יהודי-רוסי, דק רגש ועדין ביטוי.
נולד בעיר רוגאצ'ב ברוסיה הלבנה. למד ספרות וציור. השתתף בכתבי עת יהודים ורוסים חיבר כמה ספרי פרוזה על נושאים יהודיים וכלליים וכן כמה קובצי שירה. מן המעטים בסופרי היידיש בברית המועצות שהמהפכה לא העבירה אותו על דעתו.
בכל תהפוכות המשטר השתדל לשמור על ה"אני" הפיוטי וה"אני" היהודי שלו.
בין ספריו:"דווי אומץ (1929), "מגע" (1935), "דרכים בארץ" (1945). כמו כן חיבר שלושה מחזות: "בר כוכבא" (1938), "שולמית" (1940), ו"לוחמי הגטו" (1946). ב"בר כוכבא" העז לגלם רעיונות של קוממיות לאומית וצדק סוציאלי בדמויות של תלמידי חכמים ולוחמי חירות מן ההיסטוריה של עם ישראל בארצו.
היה בקבוצת הסופרים היהודיים שהוגלו לסיביר בפקודת סטלין, חלה שם קשות ומת בטרם עת.
עם החזרת כבודם של הסופרים היהודיים ברוסיה, לאחר מות סטלין, הוענקו כמה פרסים ליצירתו של שמואל הלקין ובשנת 1958 הופיע כינוס מתורגם לרוסית של מיטב יצירתו בשירה, בלדה ודרמה. אז ניתן לו העיטור "דגל העבודה האדום".
